אשה זקוקה לגבר
(כמו שדג זקוק לאופניים)
אשה זקוקה לגבר
(כמו שדג זקוק לאופניים)
אשה זקוקה לגבר
(כמו שדג זקוק לאופניים)
ועכשיו שהוצאנו את זה -
לילה טוב!
אה, ותודה פיי, על ההשראה 
אחרי ערב שירי נעמי שמר שנכחתי בו (והפעם באמת, לא בתור סיפור כיסוי להורים..) – יש שיר אחד שנכנס לי לראש.
"לשיר זה כמו להיות ירדן"
חיפשתי את המילים כדי להעלות אותם לפה, אבל חיפוש באתר שירון.נט הביא לי את התוצאה הבאה:
http://www.shiron.net/songView.aspx?song
חבל.
שיר באמת יפה.
מומלץ בחום להוריד מקאזה… אופס, התכוונתי להגיד – מומלץ בחום לקנות את הדיסק.
בכל מקרה, כל הפוסט הזה הוא כי רציתי להכניס את זה:
אחרי שעות של דיונים במהלך החג האחרון – הוחלט סופית —- אני מושלמת!
הסכימו סבתא, וכל 17 האורחים שהיו לסעודת חג.
היה צפוי שיודו כולם שאני מושלמת, מכיוון שאיימתי על כולם עם פיסות עוף הודו רותחות… אבל לא על זה רציתי להתעכב.
אז אני מושלמת, וכאן הזמן והמקום להשתחצן, בעיקר אחרי לילה לבן לא ברור.
בשישי האחרון הייתי אמורה להצטרף, לראשונה בחיי, למפגש נודיסטים.
כן כן, רואה אי אלו מביניכם שמרימים עכשיו גבה בתמיהה..
אבל צריך לנסות כל דבר בחיים לפחות פעם אחת, לא? אפילו למות!
ברגע האחרון (שעה שלוש אחה"צ ביום שישי) סבתא ביקשה ממני לוותר.
מכיוון שכמעט גרמתי לה להתקף לב בלילה הקודם, התחשבתי.
לא הלכתי.
יצאתי נמושה, בקיצור.
בתור עונש מאל נורא ואכזר כלשהו – התעוררתי בבוקר המחרת חולה.
סבתא טענה שהמצפון מציק לי על ההעלמות שלי שתי לילות לפני כן, אבל אני ידעתי את האמת.
המצפון שלי התחיל לזעוק… איך לכל הרוחות נשארתי בנתניה המשעממת עם 2 נשים בגיל העמידה במקום לשבת מול מדורה על חוף הים?! בעירום, כבר ציינתי?
כוס יין, ארוחה דשנה = והלכתי להטביע יגוני בשינה עמוקה.
על האלכוהול ויתרתי, תיארתי לעצמי שהוא לא יסתדר כל כך טוב עם הטיילנול שהסתובב לי בבטן.
החג סוף כל סוף עבר, וההורים באו לאסוף את בתם החולה, (שקיבלה, בתור פיצוי כלשהו שטר כסף אדמדם מהסבתא)
הגענו די מהר הביתה, מפתיע, בהתחשב בעובדה שזה מוצאי חג – כמובן, רק בשביל לגלות שאבא יקר לי שכח את המפתחות אצל סבתא.
קיצורו של דבר, בתוך שעה ורבע, נסענו את מסלול בית-סבתא שלוש פעמים..
עצוב, מבאס, וצפוי, כשלוקחים בחשבון את הכשרון הידוע של המשפחה שלי.
כשרון, כן כן!
כשרון בדיוק כמו זה שהובע בפוסט האחרון -
פליטת מילים בשצף של מפל מים סוער (לא במחוזותינו…) – שלא מוסיפות ולו דבר אחד של טעם למי שבזבז את זמנו וקרא את הפוסט.
כיף להיות יחידת סגולה עם כשרון שכזה.
מושלמת, כבר אמרתי?
זה נשמע לי מגוחך כל פעם שאני כותבת את זה, ומוחקת, וכותבת שוב.
אבל אח שלי, הבחור החתיך פה בתמונה, בחו"ל.
כבר שנה ומשהו שהוא חי שם, עובד ולומד.
פעם בשבוע או שבועיים אנחנו מדברים בטלפון.
הוא דואג לאחות המופרעת שלו, אני מתגעגעת לאחי הפרפר.
אחוות אחרוני רווקי המשפחה, אתם יודעים.
שלשום דיברתי איתו שוב, חצי שעה של שיחה וסיימתי אותה בדמעות.
נראה לי שגם הוא.
מתגעגעת.
(לכל הרוחות, אני מתרככת)
אחות משוגעת שנוסעת, אולי, לאומן.
אולי היא תשאר בארץ עם שאר הנשים הזנוחות של "חסידי" ברסלב, שנהנים לנסוע על חשבון הברון,
והנשים? שילכו… לאנשהו.
והילדים? אולי ילכו עם האבא, מן הסתם יקפאו מקור…
אולי ישארו עם האמא.
העיקר שתהיה להם כיפת צמר גדולה, ראש מגולח וצמד פאות פרא.
העיקר, חביבי, הוא לראות את העיקר, ולהתעלם מהטפל
העיקר – לנסוע לאומן לראש השנה.
הטפל – כסף לנסיעה
העיקר – לקיים פרו ורבו
הטפל – לאכול, לשתות, וכל דבר שדורש מאב המשפחה לעבוד או לדאוג בצורה כלשהי לפרנסת המשפחה
משפחה..
אוהבת אותם, באמת.
טוב, לפחות את רובם.
