ארכיון לחודש פברואר, 2005
24 בפברואר, 2005 בשעה 1:50 · שייך לקטגוריית כללי
המיקום – ירושלים (מיקום מפורט באייסיקיו או אימייל, בלאט!)
התאריך – 26 למרץ, מוצ"ש.
השעה – 20:00
רקע -
בפורים חייב איניש לבשומיא עדלאידע או איך שלא כותבים את זה.
מכיוון שכך, ומכיוון שבכל מקרה רציתי איזה Theme Party.
הרעיון הוא מסיבת אלכוהוליסטים אנונימיים.
אייסיקיו-123031156
דוא"ל-damtiela@gmail.com
18 בפברואר, 2005 בשעה 1:49 · שייך לקטגוריית כללי
מרכזים את כל דברי האלוהים החיים של עובבי
אני נהניתי מכל רגע.
היצור המשוגע ביותר שיצא לי להכיר
ובנימה אופטימית זו, פניה לכולםםםםם
בעוד חודש בערך יש לי יומולדת.
גיל 20.
זה יוצא בסוף השבוע של פורים.
ומחפשת רעיון נחמד לחגוג.
הכיוון הוא להזמין אנשים שונים שאני נהנית לראות, לאיזו מסיבה, עם אוכל טעים.
בשנה שעברה היה סופ"ש כיפי לאללה באילת, שהיה בו קומזיץ יומולדת שפיי תכננה, ארגנה ועשתה בו דברים טובים אחרים.
רעיונות?
16 בפברואר, 2005 בשעה 1:48 · שייך לקטגוריית כללי
ביום ראשון מתחילה קורס ב"לחמן", מתמטיקה חמש יחידות.
השאיפה – בגרות בקיץ
המטרה – לימודי הנדסת תוכנה במכללה להנדסה בירושלים.
הסיבה?
אלוהים יודעת!
סמסטר ב' – אל תתקשרו אלי!
אל תדברו איתי!
אני לא אספיק לחיות!!!
רבותא 70 שעות חודשיות, מערכת מלאה כמעט + פעמיים בשבוע קורס (שלוש וחצי שעות בכל פעם) ויום אחד תרגול, רשות…
קשה קשה!
14 בפברואר, 2005 בשעה 1:46 · שייך לקטגוריית כללי
פעם הלכתי נגד הזרם. היום אני כמו כולם.
פעם הייתי נגד סמים, בעד אלימות. היום אלימות היא כבר לא אופציה (המניאקים מחזירים) וסמים? עזבו אתכם, הם לא חוקיים.
בינוניות.
תכל'ס, כולנו כאלה. בינוניים. מוחים על הקביעה?
ניחא, אתם מושלמים – אני לא. בינונית.
במיטה (כשאני ישנה, סוטים!!), בכיתה, בעבודה. לא לוקחת סיכונים. לא משנה שום דבר מהיסוד. רק נותנת לעוד יום לעבור בחיים חדגוניים.
אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מתלוננת על הבינוניות, שממנה אפשר להחלץ.
בחודשים האחרונים יש לי חיים ממש ממש טובים. יש חיוך קבוע בפנים, אוכל מעולה בבטן וממש טוב בלב. אבל הבינוניות המציקה, אוכלת את הלב. היא מתגעגעת לימים ישנים ומשכיחה את הרעות החולות שבהם. רוצה קצת חופש, קצת שטויות, ולבעוט, ולצעוק, ולקלל, ולריב ולהפגע, ואז נזכרת בפגיעות, ובבדידות. ובהמון שמסביב, שכל כך לא מבין, ולא מעניין, וקורא וכותב, וכל כך כשרוני, וכל כך מעודד, אל לא מבין את הקושי בחיים שבהם שום דבר בעצם לא רע, חוץ מיצר הרס, שאין עליו שליטה. ומשקל מטופש של כתיבה, שמתנגן לי בראש, ואפילו לא מתחבר למילים, או לקצב או להרגשה.
זוגיות. הגעתי לקטע המסוכן. הבלוג הזה פתוח לכל העולם. אנשים מהעבר, מההווה, מהעתיד. כמה מהם אפילו קוראים.
זוגיות חלשה אצלי. קשה המעבר לחשיבה בצורת רבים ולא יחיד. וההתחשבות באחר, שכל כך סובלני, ולא נותן לי איזה ריב שיתרץ את הכעס הלא מוצדק והמטופש כלפיו. על העובדה שהוא רוצה ועושה רק טוב. אבל אני מכורה לחידושים, ולהפתעות, ולדכאונות, ולצעקות, וכעסים, וסתם להעלב בלי שאף אחד ירגיע ויסביר.
רוצה לחזור להיות לוזרית, או גרופת או סתם זונה (תלוי מי הדובר), כזו שיושבת על כוס קפה שחור עם המאבטחים, כמו איזה אח קטן של מישהו מהחבר'ה, שמחבבים קצת, נהנים לקשקש, בלי שיחות רציניות, בלי מחשבות ובלי אהבה.
מחשבות. על היום שלפני, ואחרי, ועל שיחות של סגירת חשבונות עם כל החולירעות מהמין השני, ואז להתגלגל חזרה לכוך, להתכרבל על המיטה בבית של ההורים, עם מוזיקת טינאייג'רים רועשת. לחבק את הכרית, ולבכות. לארוז תיק ולטוס, לברוח מהמציאות, מהתמודדות ומהילדותיות הזו, שמסבכת כל דבר טוב שיש לי בחיים.
7 בפברואר, 2005 בשעה 1:45 · שייך לקטגוריית כללי
ינשוף מגיע, אחרי אלוהים יודעת כמה זמן שלא ראיתי אותו…
אוכלים אוכל טעים שהאדמדם מכין, ורואים סרט.
מבצע סבתא.
מגיעה לקטע שקרמבו מחלק תפקידים לעידן ובני.
ופותחת את העיניים בעשר בבוקר למחרת.
סוג של עייפות כרונית לאחרונה.
טפו!
1 בפברואר, 2005 בשעה 1:43 · שייך לקטגוריית כללי
הדרה הופיעה אתמול בסטנגה, פה בירושלים.
כיף לשמוע אותה בהופעות.
צריך להכנס לסטנגה, שעה לפחות לפני שהיא מתחילה להופיע, ולתפוס מקום טוב, לא במרכז, בצד.
אוכלים עלי גפן, שותים איזו בירה או כוס יין, סיגריה או שבע, והיא סופסוף עולה.
עם טרומבוניסט חמוד בן 18, מתופף קירח (אחחח, אוהבת קרחת!) וגיטריסט.
היא שרה באנגלית. סוג של בלוז. מזכירה לי את ג'ניס ג'ופלין משום מה, ואני לא מצליחה להשתחרר מזה.
אתמול היתה ההשקה הירושלמית לדיסק החדש של הגברת – The Move.
דיסק פנאן. האדמדם קנה לי אותו בהפתעה.
אתמול היינו שם סולו. הינשוף לא יכל להצטרף, או שהחליט לוותר על הימצאות בחברתנו בזמן הופעה של הדרה, אחרי הטראומה מהפעם הקודם, לא יודעת מה בדיוק.
היה פאקינג מהמם. צפוף לאללה. קצת פחות מלל מהרגיל (גם פחות יין) וממש פחות אילתורים.
בלי שום פוזות, עם המון התעללות בטרומבוניסט (לא בטוחה, אבל נראה לי שהוא הסמיק לפחות חצי מהערב) היא צעקה, צחקה, שרה, נפתחה.
השירים שלה הם חוויות. לא משהו ערטילאי, לא מנופח. פשוט, יפה, משחקי מילים משעשעים, והמון סקס.
שיט, הכנסתי מילה לא במקום – בתאלה – נא לא לקרוא את השורה למעלה
ממליצה עליה בחום, לזוגות בעיקר.
ועדיף כאלו שלא שומרים נגיעה