החלטיות רבותי, החלטיות!
לא מצליחה לכתוב פוסט עלוב בלי להרגיש פלצנית.
טפו.
ארכיון לחודש יולי, 2005
יש! זה נגמר
אז הפיליפינית המטורפת סימסה לו שהיא עוזבת את הבית ביום שבת.
זה די טוב כי הוא לא נמצא באזור כל השבוע, אז היא תוכל לארוז בנחת 
קראו לי בנאדם רע, אבל הרווחתי שוב חבר.
זה היה כבר די צפוי, אחרי כמה וכמה חודשים בלי לדבר הוא הרים טלפון היום, כך שרואים שהוא כבר לא חשש מהתגובות שלה…
יאללה, לישון. סופסוף.
הדרה לוין ארדי, בהופעה חיה בזאפה
"Yes, it's all about sex, it's all about another pretty face, yes, yes, yes, yes, YES!"
[Orgasm song - Hadara Levin Areddy]
וזו היתה בדיוק התחושה אתמול.
הגעתי עם פיי המכשפה, עם דני אהרן. התיישבנו קרוב למתופף – אסף קראוס. את הדרה לא ראינו מהשולחן, אבל אפשר היה לראות את קראוס מלווה את הדרה גם בקולות, דבר שהיה שווה לחלוטין בשיר האחרון, אבל עדיין לא הגענו לזה.
כלמיני שירים מהאלבום החדש שאמור לצאת, קאוורים לאהוד בנאי, ריאן אדאמס (ינשוף- סופסוף יודעת מי כתב את השיר על – u fucked all my friends!), ובוב דילן. וכל הזמן הזה, אני מתה לשמוע את "בואי אראה לך". ניסיתי להחליק את שם השיר תוך כדי שיעול, ניסיתי לגרור את דני ואהרן להשתעל יחד איתי, לרמוז קצת יותר בבירור, אבל לא בדיוק פעל.
הזאפה – מקום קצת יאפי. הרבה יאפי. גדול יותר מהמקומות הקודמים שראיתי בהם את הדרה, פלצני יותר (בהיתי במארחת כשהיא שאלה כמה אנשים אנחנו, היא לא הבינה שזו פעם ראשונה שאני רואה דבר כזה בפאב/מועדון), דבר שדי הוריד אותי מההתרגשות לקראת ההופעה. אבל ברגע שהדרה פתחה את הפה – ההבדל נעשה ברור. סופסוף מקום עם סאונד נורמלי, שעושה לה רק טוב.
אסא בוקלמן על הגיטרה, אסף קראוס בתופים (יאמי!) ודניאל בן חורין על הבס. ילד חמוד, קצת מבוייש. נראה לי שהוא אמור להכנס למקום של א.א. קול הטרומבוניסט הכשרוני שהתגייס לו לצה"ל.
בינתיים בלי יותר מדי הצלחה, אבל יש עליו.
אז עברנו מלא מלא שירים, גם את שיר האורגזמה שתמיד עושה לי נעים (יש לה הקדמות מעולות לשיר…), והנה מגיעה סוף ההופעה, אחרי ההדרן.
הדרה שואלת קצת בקול את הלהקה שלה מה לשיר, ולי כבר נמאס. בלי הרבה חשבון אני צועקת – "בואי אראה לך"!
וואלה – היא מתחילה לשיר אותו. הביצוע הכי טוב לשיר ששמעתי עד היום. אסף קראוס מלווה אותה, עושה קולות. היא מתפרעת על השיר, ואני ? אני בגן עדן.
יצאתי עם זרמים נעימים מההופעה.
עוד שנה עברה, שוב ניצנים
ום חמישי התחיל די גרוע. הייתי אמורה לנסוע לפורטיסחרוף ב4, סיימתי להתארגן רק בארבע וחצי, כך שדפקתי בטעות ברז לאליעד. המספר שהופיע לי בזכרון תחת השם שלו לא היה מעודכן. תוך כדי התארגנות היסטרית פ'ין מתחבר. פ'ין, למי שקורא בטעות את הבלוג ולא יודע על מה אני מדברת, הוא הבסט פרנד הוירטואלי שהיה לי מגיל 16 עד כמעט 20. איש נורבגי, בן 44 (היום!!!) שניתק את הקשר איתי כשהתחיל לצאת עם הפיליפינית הקנאית שלו. אפשר להתנחם בעובדה שאני לא היחידה שהוא ניתק איתה קשר, אבל זה לא עוזר הרבה.
האיש ביקש שוב את מספר הטלפון שלי, ואמר שניסה להתקשר, אבל כנראה למספר הישן. אחרי כמה שטיפות הבאתי לו את המספר, וסייגתי את זה באמירה שהחברה הקנאית שלו עלולה להעמיד אותו מול כיתת יורים על טלפון, ושאני לא רוצה את זה על המצפון שלי.
נראה שהיום הולך לאבדון. יצאתי מאיזון בגלל ההפתעה – הודעה מפ'ין? אחרי שבאימייל יומולדת שהוא שלח לי הוא הודיע לי שהוא לא יכול לשלוח לי SMS או אימיילים בגלל החברה? מוזר…
בלי הרבה תקווה – נסיעה לניצנים. בדרך לרכבת אמא הפתיעה אותי לגמרי:
Mom: so, you're going to a concert?
damtiela: yeah.
Mom: don't smoke there anything. where i work there are kids who got through a bad trip and totally lost it.
damtiela: i don't do that.
אמנם דו שיח די הגיוני, אבל בהתחשב בעובדה שלא עברתי אף שיחת אמא-בת עד לאותו הרגע (לא שיחה על איך באים ילדים לעולם, לא שאלות על אורח החיים החילוני שאימצתי, ושקשה להתעלם ממנו – עגיל בגבה, גופיות ומכנסיים) – חטפתי חום.
ואז מגיעים לניצנים. כדי לסכם את ההופעה אפשר להגיד שפורטיסחרוף היה 
ראיתי את הינשוף, במקרה, אחרי אלוהים יודע כמה זמן שלא פגשתי את הבנאדם, והייתי כולי געגועים היסטריים. לינשוף כמובן היה מיץ איכותי על בסיס (די רחב) של אניס. כך שהבנתי שהערב הולך להיות מעולה.
הגיע לשם גם מישהו שאני מכירה דרך האינטרנט, פעם ראשונה שפגשתי את הבנאדם.
היה ממש נחמד, היינו
קבוצה ממש נחמדה של אנשים, חלק מהבני זונות החליטו לעשות לי פאדיחות. יום יבוא ואתנקם.
קפצנו, השתוללנו, איבדתי שיווי משקל הרבה, ולקראת סוף ההופעה התחיל לכאוב לי הגב..
כמה מהנוכחים אמרו שהם מתכננים לחתוך מוקדם, כולל האיש החביב שפגשתי בפעם הראשונה, ושגר במרחק 15 דקות נסיעה מניצנים.
אח"כ הוא שאל אם אני רוצה שהוא יקפיץ אותי הביתה (חדרה), ובדרך את אייל, שגר בהרצליה. אחרי שוידאתי שהוא בטוח בהצעה שלו ("כן, כן, למה לא? יש לי דלקן, בכיף") – קפצתי על ההזדמנות. אייל החליט להשאר עם היתר.
אדם שפגשתי בפעם הראשונה בחיים שלי (ולא משנה שהכרתי אותו דרך האינטרנט קודם, זו לא היכרות של ממש עד שלא רואים את הבנאדם מול העיניים) לקח אותי מניצנים עד חדרה. היה נחמד לאללה כל הדרך, ומשם הוא הסתובב וחזר הביתה. לא יכלתי להציע לו אף כוס קפה, כי אם הוא היה נכנס לבית של ההורים שלי – הם היו מתעוררים וחוטפים התקף לב מהעובדה שבחור יושב עם הבת שלהם ב4 בבוקר.
יום שהתחיל בצורה מחורבנה הסתיים לא רע בכלל, אפילו מעולה. הכרתי אדם חדש ומקסים, ראיתי חברים שלא ראיתי חודשים, שתיתי קצת אלכוהול, וראיתי את פורטיס (משוגעעעעע!) ואת ברי (תעשה לי ילד) סחרוף.
נעליייייים, נעלייייים, ומקררררררררר!!!
archiological dig
Omri sent me a message, asking if i want to meet.
i was pretty down, and figured he also was. that's when we usually meet.
we walked around town for a couple of hours. just talking. we went through many topics, laughed, cried, and mainly enjoyed each other's company.
haven't met him like this in about a year. it was great! i really love this kid. he's one of the few that truly understands, and not afraid to tell me the truth, even when it hurts.
after saying goodbye i walked back to the office. omri called and said he had good time, that it was great meeting, and that he cares. makes me smile even if it's just to remember.
it reminded me a conversation with Danny, and one with Ngawaang, and another one with Daniel (one of the seven).
what came out of all those conversations is the importance of telling people something true (no lies!) that you see in them. it can be looks, behavior, etc. those things are the thoughts that come up just before we fall asleep, and they determine our final impression of that exact day. if a person who had a lousy day remembers, just before a lousy day ends that someone he'd met told him that something he said\did\wore was beautiful, that person will just smile to himself and go to sleep a happy person.
that phone call from omri left that impression on me. despite all that has gone bad lately – this day has become a good day.
and i thank god, or whoever it is up there, for good friends, who change my world around all the time, and get me past those lousy days.
