ארכיון לחודש דצמבר, 2005
30 בדצמבר, 2005 בשעה 7:10 · שייך לקטגוריית כללי
דורקה דורקה מוחמד עלי, וכו‘.
באמצע-סוף אוגוסט, בטיסה מסינסינטי לניו יורק, התיישבתי ליד בחורה חביבה, שהיתה בדרך לרוסיה, ללמד ילדים קטנים אנגלית. תוך כדי שיחה וטיסה – העברתי אליה ספר, Reaper Man של טרי פראצ‘ט. סופר גאון. ספר סבביה לחלוטין. ביקשתי ממנה שתעביר את הספר הלאה, אחרי שתסיים לקרוא. ביקשתי גם שתשלח לי אימייל כשהיא תסיים – תספר חוויות. על הכריכה כתבתי את השם והדוא“ל שלי, היא אמורה היתה להוסיף את שלה וככה להעביר הלאה. לנסות לעשות איזה מעגל מתכתבים מעניין.
עברו 4 חודשים מאז? ופתאום מייל לא מוכר נוחת לי בתיבה. בדרך כלל אני פשוט מוחקת, אבל בדקתי. (אם כבר וירוס – אז שיהיה בסוף שנה אזרחית, זה קלאסי).
היא חזרה לארה“ב, נזכרה בי, ושלחה מייל.
אז הפוסט הזה היה מיותר, צפוי, נדוש, קיטשי (מחקו את המיותר, או הדגישו הכל לפי מידת הצורך), אבל מה? עדיף היה ששוב אתבעס על הפגיעה באגו שחטפתי השבוע?
שבמקרה מצאתי עלם חמודות, שבאמת לא חשבתי עליו בכיוון כלשהו, ופתאום דווקא כן חשבתי עליו בכיוון כלשהו ודפק לי ייבוש של החיים עם היציאה הכל כך קלאסית של ”לא התגברתי על האקסית“??? על זה ? או אולי על דלקת הגרון שכנראה חוזרת? או על ההנגאובר המעיק שהיה היום בבוקר? על זה ששוב לא אצא במוצ“ש? או על המינוס?
פאק איט, פאק יו אול.
27 בדצמבר, 2005 בשעה 7:03 · שייך לקטגוריית כללי
חנוכה. חג האורות, סופגניות ומלאן מתנות. חג מולד יהודי. חוץ מכל העניין הזה של עץ אשוח ומתנות רק לילדים טובים.
גם המניאקים מקבלים דמי חנוכה. לראיה – אני קיימת.
אחרי סבב סידורים עם אמא, שהיה אמור לקחת רבע שעה ונמתח לשעתיים לעוסות בדילמה הכל כך חשובה – ”מטריה של באטמן או של סופרמן?!“, עברנו לנו ליד הפירסינגיה והקעקועיה של חדרה. קל“ב.
”אמא, אני רוצה קעקוע“.
אמא בתגובה מתעלמת.
”טוב, אז פירסינג חדש, אפילו באוזן!“
אמא בתגובה – ”לא מוכנה לקחת חלק בזה“
אמא מתחילה לחכוך בדעתה – מה להביא לבת הרווקה היחידה שלה לכבוד החג?
”שרשרת מגראס?“ (כן, גם אני השתעשעתי.. היא התכוונה לשם של חנות)
”פויה! לא ראיתי שם שומדבר שאהבתי. עזבי, לא צריך מתנה“
אמא יקרה לי – ”אולי כדמי חנוכה תתחילי סופסוף שיעורי נהיגה?“
:לול:
אמא יקרה לי, יקרה!
שי (המקורי, כפי שהוא טרח לקרוא לעצמו כאן באחת התגובות) – הגיע לבקר. התכנון המקורי היה ביקור במשביר לצרכן, לניצול תלושי השי של שי (שוב שעשעתי את עצמי). אמא ראתה אותו, נדלקו לה 2 עיניים, ואני ציינתי שאיילי (עלם חמודות) הביא לי איזה כרטיס זוגי לרשת בתי הקולנוע של גלובוס גרופ, שתקף רק עד סוף השנה האזרחית. דהיינו – סוף השבוע.
ויתרנו על המשביר. נסענו לנתניה.
”שר המלחמה“. נוח הגדיר את הסרט הזה די טוב. סרט נחמד. טיעונים נחמדים, אם כי חוזרים על עצמם הרבה. וניקולס קייג‘ גרוע. ניקולס קייג‘ בדרך כלל גרוע. יש לו שלושה פרצופים. רגיל. רגיל עם אקסטרה עצב בעיניים. רגיל עם עצב בעיניים וחיוך על השפתיים.
זה לא רע. לפחות אין הפתעות בסרטים של ניקולס קייג‘. יודעים איך הוא יראה, מה הוא יעשה. תמיד בסוף הוא יחבק איזו בחורה. חיבוק אמיץ כזה. של חבר טוב, אולי דמות אב. זה לא יהיה חיבוק חושני סטייל דניבוי מצלם בחורות ערומות (אני רואה תביעת דיבה בדרך? :לול: צחקתי מותק… באמת!)
אז חנוכה, ודברים מסתדרים לא רע. כל מיני עבודות קטנות מהצד מסתדרות להן. אולי אסיים את החודש במסגרת האשראי שלי. (רק אולי). אין כח להסתכל על הדברים הרעים. חיימקה גרנות (שקושר בפוסט הקודם) תמיד גורם לי להסתכל על דברים קטנים וטובים בחיים (בדקו שוב את הבלוג שלו, יש לו שם עוד פוסט כזה, מאלו שעושים טוב בלב).
בפלאשבק מוזר לשנה שעברה… הנה תמונה של בארי, אחיין שלי, מדליק נר:
18 בדצמבר, 2005 בשעה 1:49 · שייך לקטגוריית כללי
That's the safest way of working about it, right?
(damn, restarting this post now, i had Matisyahu playing all of a sudden, made me to cheered up.. we can't do that!)
Crazy weeks usually end with some chilling out in front of a chat room. There's something amusing about them… all the freaks of nature come to one place, expose themselves to complete strangers, masturbate, and keep on talking about all the other around them – who are total pervs.
Sweet, eh?
So this week was nice, a bit crazy.
there was oh so plenty of traveling, getting lost on the way home, etc.
The rest of the time i've been sleeping. I love sleeping.
My auntie has been reading my blog, some stories and such. (I hope she missed on the ones that could get me in trouble). The lady thinks i'm suicidle.
Moi?! I'm a happy camper! Kapish?!
(say anything other than that – and i'll fuck'n kill you)
Again. my mind was much clearer before i started writing this post. The minute i try to express thoughts in writing – they clear off my mind.
Anyways, here's to those who make me smile all the time:
yanchuf
DannyBoy
BatHell
Haim Granot
Bachoor Tov
15 בדצמבר, 2005 בשעה 6:59 · שייך לקטגוריית כללי
על יום הפגישות שלי בטבעון אתמול, עם הבוס הציוני שלי, שהתחיל ביקיצה מוקדמת, בשש בבוקר.
היו פגישות מטורפות בין שמונה וחצי בבוקר ושלוש אחה“צ, הנסיעה חזרה היתה מוזרה ברמות.
הבוס הציוני היה בטלפון, וניסה להפטר ממני כבר בצומת התשבי. הוא טען לאחר מעשה שהוא היה בטוח ששם אני מתפנה מהרכב. לדעתי היתה לו איזו תוכנית זדונית.
התקרבנו לנו לכביש שש, כשאני אמורה לרדת מהרכב בדיוק לפני, בשביל להגיע הביתה ולנסוע עם אמא יקרה לי לקנות מזון. הבוס שוב בטלפון (כמה מפתיע) – ומסתבר שאני שכחתי שאין מקום לעצור לפני כביש שש, ופתאום – אנחנו על המחלף. ניסיתי להתחנן שיעצור היכנשהו, אבל הוא לא שמע.
עשר דקות אחרי, מיסטר בוס מסיים את השיחה ושואל – ”איפה את יורדת?“
- ”לפני עשר דקות, אדיוט!, אנחנו כבר בנתניה“.
המשכתי איתו עד ראש העין (מה זה כבר עוד שעתיים נסיעה? קטן עלי..)
גם שם הוא נזכר לעצור קילומטר וחצי אחרי שהתחננתי והאריך לי את הדרך בעוד עשרים דקות, אבל חפיף.
טוב שיש חברות תימניות… תמיד אפשר למצוא אותן בראש העין. קפצתי לשילת.
פעם בחצי שנה אני מגיעה לבקר, ועם המזל שלי – זה היה חייב להיות ביום שיש לה ”ערב צוות“ עם כל אנשי שירות הלקוחות באינטרנט זהב, בערך. הגיע גם איזה שחקן עבר עלום, שהתחיל להקפיץ אותם במעגלים תוך כדי נביחות, או משהו בסגנון. נמלטתי לחדר.
(לא לפני שאחת הבחורות במעגל הצביעה עלי ושאלה את שילת, בקול – ”זה בעלך? חשבתי שהוא אחיך הקטן…“)
חילוץ מהיר לתחנת הרכבת מידי איש חביב שגולש ברוטר. איש חביב מאוד אפילו. ובית.
אבל החלטתי לא לכתוב את הפוסט הארוך הזה, ופשוט להמליץ על פוסט שעשה לי את היום (וכולי תקווה שגם את הסופ“ש) – מתוך הבלוג של חיים גרנות
שבת שלום !
11 בדצמבר, 2005 בשעה 1:47 · שייך לקטגוריית כללי
NAACP was there (j/k, t'was my only lesbian fantasy, my kozak, B, D and friends)
Dancing plenty, making out (in the small 
), and even a nice slow dance with the B man.
One photographer asking if me and my female dancing mate are a couple, other says he got turned on by our dance and both took plenty of pictures.
Mucho alcohol which helped losening up. Some fun after a real long break.
Assaf Krauss, the almighty drummer was there, didn't really see him throughout the evening, since he was all the way in the back, and our dancing location was hiddenish. Said hello's at the end of the concert, chances are he, as well, thinks i'm a lesbian.. one way or another – no phone number\date\overnight slumber party… nada.
IF any of you fuckers that were with me there try to pimp me around again, don't try and pimp me to minor AA Cool. cute or not – i want the drummer! my phone number is 0525349649 – i want a DATE!
this post was originally written right after the concert, while lying cramped on the spare bed in my friend's dorm room. there was a whole thing apologizing for my handwriting… (will scan the original paper to prove)
now, everyone sing along — "nobody wants you when you drink this way.."
7 בדצמבר, 2005 בשעה 1:46 · שייך לקטגוריית כללי
(no, i'm not quoting britney…)
Mr. norwegian dude appears to log online on the messenger.
i don't bother checking his status, dude already told me he's busy once today, won't let it happen again…
i go subtle – "still busy?"
reply, a moment later – "yup presentation!!!"
then dude goes offline.
i hope he's been giving a presentation, with his pc projected on the wall, when my message appears… with a REALLY REALLY scarry picture i have on my messenger…
i love showing up on BIG screens 
4 בדצמבר, 2005 בשעה 6:56 · שייך לקטגוריית כללי
הקינדרלעך (שם אמיתי של מקהלת ילדים) מתנגנים לי ברקע. אחד השירים החמודים. פשוט לשבת ולעשות עם הראש תנועות של אחד מהHood.
סופ“ש אצל אמאבא. זה חוזר על עצמו בתדירות די גבוהה לאחרונה. ובכל פעם עולה אותה השאלה – ”לצאת או לא לצאת“?
אחרי שאני מחליטה בעד (כמובן) – מגיע שלב ב‘ – ההתחמקות. בשל היותי אדם גאה (לא גאה כמו שדניבוי היה רוצה שאהיה – ולכן מן הסתם קנה לי patch עם הכיתוב proud to be a lesbian) – רעיון ההשתלשלות מהחלון על סולם חבלים מאולתר מפיסות סדינים ירד מהפרק.
(העובדה שאין לי מספיק סדינים בהישג יד שיצליחו להוריד אותי חמש קומות גם תרמה).
הכל היה מאורגן לי בראש. אחכה עד שירדמו. עניין של שעה-שעתיים אחרי האוכל. ואז אצא – ואשתה – ואהנה ו… שכחתי לקבוע תוכניות.
בעיה. אבל שאני אתן לשטות שכזו להטריד אותי?! נו-צה-שו! (יש לקרוא את החלק האחרון במבטא אוקראיני. זה משפט לא ממש הגיוני, הוא אומר משהו כמו – נו אז מה.. WTF?)
סקירה זריזה על פורום יוצאים בשאלה, אולי משם תבוא הישועה? לא.. אין הודעה טריה בשעה וחצי האחרונות.
צ‘אט הפורום. אולי מישהו שם? — לא.
בלית ברירה – כניסה לחדר הלובי של תפוז. הספקתי לספור עד אחת ומאית השניה ו— הופה! שלושים הודעות חדשות. סקסי במצלמה, חמוד במצלמה, חם במצלמה, חמוץ מתוק במצלמה, כמה שמות נייטרלים (שההודעות שלהם התחילו במילה – חמה?! והבהירו לי שלא מהם תבוא הישועה) וטיפוס משעשע אחד, שהתחיל את השיחה ב – ווי! אני לא מאמין.
שעה אחרי כן הוא יצא לכיוון חדרה לאסוף אותי. נוסעים להארי פוטר.
בינתיים עשיתי ”נה נה בקיקילה“ דמיוני לכל אותם האנשים שניסיתי לגרור איתי לטרום הבכורה של שישי בלילה וסירבו, התקלחתי (בשביל לא להפחיד את הבחור) והודעתי למר נורבגי שאני יוצאת לסרט עם אדם זר לחלוטין שראיתי שעה לפני ברשת. הוא נבהל. mission accomplished.
הבחור שהגיע – נשמה טהורה! ובעל דמיון מובהק ביותק לאדמדם (מי שעוקב מספיק זמן אחרי הבלוג – יזכור. ומי שלא – מממ. אדמדם – וואו, עברה שנה)
הגענו לסינמה סיטי. טרפנו המבורגרים, ויאללה – סרט!
חמש דקות אחרי שהתחיל הסרט – הבחור נרדם. עד ההפסקה ניסיתי להזכר בשם שלו – לעשות לו השכמה.
אחרי ההפסקה הוא חזר לישון, הודיע שהוא שפוך מת, ויש לו המון לנהוג. היה לי סרט איכות. חופשי – ללכת עם, להרגיש בלי :לול:
בחמש וחצי הגעתי הביתה. הבחור החביב יצא מהאוטו, נתן חיבוק, הסתובב ונסע.
אם לא הייתי זוכרת את הארי פוטר 4 מעולה – הייתי בקלות טועה לחשוב שכל זה היה רק חלום.
מוזר.
אוקיי – רשמית נשבר לי. 3000 + כניסות. ובערך חצי תגובה לפוסט.
קבוצת חולירעות – תגיבו אם אתם קוראים!!!
2 בדצמבר, 2005 בשעה 6:54 · שייך לקטגוריית כללי
קודם כל – היה המוני.
הגיעו בערך 20,000 איש (הערכה גסה. כמה גסה? יופדוואיומאט, פיזדייץ וכו‘. ככה גסה).
כמובן שכוווווווווולם הגיעו בזמן.
ZF חיכה בחליפת ויניל ורודה, עם מגל, אוחז ביד של ילד שחרחר קטן.
ספוקי הגיע בחליפת צלילה, כשליידי די מנסה באובססיביות לנתק לו את החמצן (ובצדק).
עידו הגיע במדי ב‘, עטור שפם, ועם דגל ישראל רקום על הדיסקית.
שרון-ויפ הגיע לבוש פלטפורמות, ג‘ינס מתרחב, עם סרט ענק על המצח וזוג אוזניות שהשמיע מוזיקת שנות השמונים שהרעידה את הכיכר.
הגעתי כמובן באיחור. נראית מליון דולר (אבל רק עם 50 בארנק )
היה חביב, היה נחמד. תודה לכל אלפי מנהלי רוטר שהגיעו, היה נפלא
מקרא -
מפגש מנהלי פורום.
ZF – כינוי חמוד עם פטיש מטורף לצבע ורוד.
ספוקי – צוללן חובב.
ליידי די – האישה שאיתו.
עידו – מנהל פורום צבא.
שרון ויפ – מנהל פורום מוזיקה.
