ארכיון לחודש מרץ, 2006
28 במרץ, 2006 בשעה 7:27 · שייך לקטגוריית כללי
יצאתי אתמול אחה“צ לכיוון ירושלים, לקראת מסיבה מתוכננת בפאב הבית שלי.
בחורצ‘יק חביב בשם דימה הודיע לי שהוא מגיע מהצפון הרחוק לחגוג איתי.
כבר התחיל את הערב נחמד.
התחלנו בבלו הול, פאב חביב, לבירה קלילה. מכיוון שהיא נתקעה לי בגרון – ויתרתי על חצי כוס ויצאנו לראות אתרים ידועים לשמצה במרכז העיר.
אולד פרנד (פאב מטאל) בתשע בערב.
לאט לאט מתחילים להגיע אנשים.
כמה אנשים מירושלים, כמה מהפאב, כמה מפה וכמה משם.
כולם אנשים טובים, כולם עושים לי רק טוב על הלב.
הברמן שולף בקבוק ג‘יימסון ובקבוק ג‘ק, שאבחר לי מנה ליום הולדת. אני תוהה והוא פותר את הסוגיה בשליפת שיבאס ומזיגה יפה לתוך כוס.
דודו נכנס. מראש הודעתי לו שמי שמגיע ליום הולדת חייב לי בירה. מי שלא – חייב לי 2
הוא הזהיר אותי, והתעלמתי. רק כשהבחור נכנס לפאב קלטתי את הטעות הנוראית שעשיתי.
צ‘ייסר אבסינת‘ מגיע. אני מורידה אותו, מחייכת ואומרת תודה. פתאום גם שוט של ייגר. מסתכלת על דודו וצוחקת. אין מצב שהוא רציני.
מסתבר שהוא כן. אם אני לא מורידה שוט בחמש דקות – 20 שכיבות סמיכה.
נמרחתי על הרצפה אחרי 3 (לא יודעת איך עושים). את השוט הורדתי.
את המשך הערב עשיתי על הרבה מים, שעשוע מטורף ונאום יום הולדת מבריק (שהלוואי והייתי זוכרת).
עכשיו בית. סרט. והתחלה של דלקת בגרון
26 במרץ, 2006 בשעה 7:26 · שייך לקטגוריית כללי
שלושה ימים מזורגגים לא עמדתי במילה שלי.
צריכה חיבוק.
23 במרץ, 2006 בשעה 7:25 · שייך לקטגוריית כללי
קיבלתי חיזוק אחד, אולי אפילו שלושים.
יש ימים הזויים בעולם שלנו. אנחנו יכולים ליצור אותם בקלות. זה כרוך בגישה, במצב רוח וביכולת שלנו לשחק עם כל סיטואציה שנופלת עלינו.
אני טובה במשחקים.
המשחק הזה גורר אותנו למצבים שעדיף שלא היינו מתקרבים אליהם. אבל קשה לחיות בלי קצת פלפל בחיים.
פעם בכמה זמן אני חייבת לעשות משהו טיפשי לחלוטין. משהו שאני יודעת שהוא לא דבר נכון לעשות, אבל אני חייבת לעשות אותו בשביל להרגיש בחיים.
יום או יומיים אחר כך (במקרה הטוב) אני תופסת את הראש ומתחילה לקלל את עצמי.
זה עניין של גישה, אמר לי הורוד. צריך לעשות איזהשהו סוויץ‘, אבל גם לוודא שהוא לא ישתלט. להשאר מי שאתה ולהסתגל למציאות.
נו מור מינינגלס כלום. זה האידיאל. לעשות דברים שיש להם משמעות כלשהי בעיני. לאו דווקא משהו ברומו של עולם. אם כבר להתקרב למישהו באמת – שזה יהיה אדם שאוהבת, וסומכת, ושזה הדדי.
לשתות במידה, בחברה, ועד הגבול שלי. לא מעבר.
”בדיוק שרציתי לקבור את הכל, לקפל את הדגל, ועד שמצאתי אמת אמיתית, הזונה, איך היא שמה לי רגל…“
16 במרץ, 2006 בשעה 7:23 · שייך לקטגוריית כללי
הלכתי עם אמא שלי למסיבת פורים מהעבודה שלה.
האמת? הייתי בטוחה שיהיה גרוע.
כשנכנסנו הלכתי עם אבא שלי לבר, לתדלק קצת.
שאלתי את הברמן החביב אם יש וודקה רדבול לפחות (קלטתי שהמבחר מצומצם).
הוא הגיב שזה בר תוצרת הארץ. כלומר – חרא אלכוהול.
אח“כ ניסה להציע קוקטיילים עם שמות מוזרים.
בתגובה ביקשתי ערק ומיץ אשכוליות ושיפסיק לדבר שטויות
סי היימן היתה בתוכנית האומנותית… היא התחילה עם איזה סלואו, ואף אחד מההורים לא רצו לרקוד איתי (ולבד קצת קשה לרקוד סלואו). מפה לשם – תפסתי איזה איש שעובד עם אמא שלי — ורקדנו כל הערב יחד.
מסתבר שהוא המנהל האדמניסטרטיבי.
רקדתי גם עם המנהל של הבית חולים ועם עוד הרבה אנשים ונשים.
בבית, אחרי מקלחת עשיתי טעות אנוש…
אחרי המקלחת מרחתי מלא בן גיי על הברכיים, כדי להפיג את הכאב.
אח“כ, בלי לשים לב, נגעתי בעגיל שיש לי בגבה.
איזו בערה הלכה שם!!!
שטפתי את המקום במים, אז רוב הכאב הלך, ואז הגיעו יש גלים של קור וחום (כמו בברכיים, בגלל המשחה).
פויה!
אה, גם סידרתי קצת את הבלוג הזה, שימו לב לשינויים… ריספקט ונשיקות לי.
חג הקדוש פטריק שמח לכולכם, נתראה לבירה בבלו הול, ירושלים…
14 במרץ, 2006 בשעה 7:22 · שייך לקטגוריית כללי
הופעה של הדרה במבצר שוני, בנימינה.
רוצה ללכת, מאוד.
מי מגיע?
סידורי שינה מוגבלים ביותר ייתכנו. אולי.
10 במרץ, 2006 בשעה 7:22 · שייך לקטגוריית כללי
מצחיק, לא?
וכשזה מופיע בפורום שאני גולשת בו כבר כמה שנים, בת כמעט יחידה מול כמה מאות אם לא אלפי בנים. עדיין מצחיק, לא?
מה? היא יודעת שזה בצחוק, אם היא לא צוחקת – אין לה חוש הומור.
עדיין מצחיק?
אני לא נותנת לאנשים שאני לא מכירה ואוהבת לפגוע בי. זה לא שווה את הכאב לב. באמת שלא.
אנשים שאני אוהבת הגיבו, תקפו, הגנו על הכבוד שלי בצורה הכי בסיסית וערסאוואתית שרק אפשר לדמיין, ואוהבת אותם על זה.
40 אנשים אחרים צחקו.
יש ימים שאני פותחת בהם את המחשב ומצטבר לי חנק מבחיל ומעצבן באמצע הגרון. שונאת את האנשים, שונאת את הטיפשות, את הריקנות, הרדידות, השנאה, הצחוק, הנכונות לצחוק על אנשים בשביל לצאת גבר, להוציא מחמאות. שונאת את קבוצות חדלי האישים שפשוט מגיבים באיזה ”חחחחח“ מטומטם, או ממשיכים לפתח את הנושא.
אסור להפגע, זה הרי לא נכון. נכון?
וזה היה בצחוק, לא במטרה להרע, נכון?
לכו נחוי, קבוצת זונות!!!
נמאס לי להעלב, להפגע, לבכות, להחנק ולרצות להרוג את עצמי בגלל שטויות. היו לי כמה חודשים באמת לא רעים – למה להרוס?!
5 במרץ, 2006 בשעה 1:52 · שייך לקטגוריית כללי
yeah, it's taking over, i know.
what can i do? i love my job.
well, to be honest – i need the money.
that's life. a bitch.
