16 ביולי, 2006 בשעה 8:41 · שייך לקטגוריית כללי
מניאק. מניאק האלוהים הזה. או אולי אלה הם בכלל בני האדם שעושים הכל בשמו (יתברך?).
קטיושה נחתה היום על מוסך הרכבת בחיפה. 8 הרוגים, 7 פצועים (לפחות). צוות המכונאים והמנהלים מונה 30 איש. 15 מהם לא יחזרו לעבוד בזמן הקרוב או בכלל.
גיסי עובד במוסך של הרכבת. היום הוא אמור לעשות משמרת לילה. לפחות היה אמור, לפני שקטיושה חדרה את גג הפח והשמידה לו את הצוות.
30 איש, בשתי משמרות, 12 שעות למשמרת, רואים את החברים לעבודה יותר ממה שרואים את המשפחה.
לכמה מהחבר‘ה נולדו לא מזמן ילדים, המשפחות ביקרו אחת את השניה. בחור אחר כבר שנה משגע את גיסי שיפסיק לעשן. שיגע. הוא כבר לא ישגע אותו יותר.
כל הסופ“ש מדברים על קטיושות בצפון. בשבת נחתו כמה ליד הבית של אחותי בכרמיאל. אחת מעבר לכביש ואחת בשכונה סמוכה. גם ליד הבית של אחי בטבריה נחתו קטיושות. 5 קטיושות ברדיוס של עד קילומטר וחצי מהבית. מכאן זה נשמע קצת מפחיד, אבל לא קרוב במיוחד. מארה“ב זה נשמע מפחיד. אחי הגדול (כבר ציינתי שאנחנו מלא ילדים?!) התקשר היסטרי. הוא יזמין כרטיסים, רק שנבוא. לפחות הנשים והילדים. אם הגברים רוצים להשאר – שיבושם להם.
אין ממש פואנטה לפוסט. גם לא נראה לי שיש צורך באחת (או בתגובות, אם כבר העלינו את זה). סתם מלל שמציק לי קצת.
(וזה היה מתוכנן להיות פוסט ממש שמח, מאושר מהבחור החדש שבסביבה, שמחייך ועושה טוב וכיף בלב. שנסע עכשיו למילואים. שויין, יאלץ לחכות, אבל שלא תגידו שלא עדכנתי)
13 ביולי, 2006 בשעה 8:25 · שייך לקטגוריית כללי
שנה שלישית ברציפות (אם אני לא טועה, ליתר דיוק- מקווה. מתעצלת לבדוק).
9 ביולי, 2006 בשעה 8:24 · שייך לקטגוריית כללי
אחרי סופ“ש די שיגעון. אנשים כלבבי, בתאלה, ינשוף ושאר ירקות — רבותא.
הגעתי בתשע בבוקר and the meter is running…
סחי, בלאט.
6 ביולי, 2006 בשעה 8:22 · שייך לקטגוריית כללי
יא אלוהים, כל כך הרבה אנטיביוטיקה ושום השפעה לטווח ארוך? משהו שיפגום בזכרון? יעלה חיוך של אושר?
מזל שיש רפולים בעולם, שיבואו לבקר ויעשו נעים בלב.
גם פלאפי אחד בא לבקר אתמול, כשהרגשתי זוועה במיוחד. כמדומני כמעט ערפתי לו את הראש. לא נעים במיוחד…
מהתחלה.
יום ראשון עבדתי, סיימתי מוקדם יחסית, עצרתי לקנות סמים בלוד (נראה לכם?!) ומשם לירושלים, לניסים (תשמע, תהיה מלחמה). ניסים הוא הבנזוג שלי למרתוני בנות גילמור. קצת מטופש לקרוא להם ככה, כי בדרך כלל אני נרדמת אחרי פרק וחצי (במקרה הטוב). אבל ניסים מלך, אלוף בtekken, פרטנר שיגעון לבשר (קניבל הבחור) ומבחינת אלכוהול עדיין לא יודעת. באופן מפתיע למדי לא יצא לי לשתות איתו עדיין.
ראינו איזה פרק + דקה מהעונה הרביעית, עוד לפני פרק הנשיקה המפורסם (ולא אפרט, כדי שהינשוף לא ידקור אותי בטרם עת) ואז נרדמתי כהרגלי.
בבוקר התעוררתי עם חצי גרון כואב. לפני שתתחילו (פויה ינשוף) עם רמיזות מיניות אלו או אחרות, רציתי להצהיר — תופסת מרחק מידידים, קרובי משפחה, בעלי חיים ובעלי כנף (לכל מי שיש מידע מוסמך אחר – שיחנק, אני מכחישה :קורץ:).
מהבית של ניסים (כפרעליו, בחור זהב!) המשכתי לישיבה עם איתן (הו איתן, איזו מן בחורה אתה? ברור שאתה בחור, בסדר גמור, רק איזו מן בחורה אתה?!). בפועל היתה הישיבה בסימן עתידה האקדמי של עמיה. היא הסתיימה ברצון עז שלי להתחיל ללמוד כבר ולעזאזל העולם. אסתפק בתשלום המקדמה.
ובחזרה הביתה, דרך אמא, ונהיגה הביתה, עם בלימה לא איכותית במיוחד בבית ליד, וערס אדיוט שעמד מול האוטו שלי עד שאעשה רוורס אל מאחורי המעבר חציה. אז עצרתי גרוע! קורה, לא יקרה שוב, רק למה רוורס?! תעקוף את האוטו, אדיוט.
ולמחרת, בהשכמה המוקדמת (4.5 לפנות בוקר) גיליתי שהגרון כולו כואב. טלפון מוקדם לעבודה, מודיעה על מחלה וחוזרת לנמנום קצר עד שתפתח המרפאה – והופ לד“ר ינטה (כי לרופאה שלי אין תור פנוי).
יש לי דלקת גרון, או סטרפוקוקוס (או קללה דומה). ובכל מקרה – אנטיביוטיקה.
אז פלאפי הגיע לבקר ישר אחרי. ורפול בא לבקר היום. ומחר מי יבוא?
:קורץ:
