אז שוב מגיע סופשבוע יש לי בית ריק
בית. לי. לא בדיוק. לינשוף שפינה אותו במיוחד לחגיגות החודש המפוארות.
היה אלכוהול. לא הרבה, אבל היה. היה ינשוף, וצ‘דווה בחגיגות יום ההולדת. ומנו עם הבנזוג החדש שלו, מפגינים זוגיות מאושרות. הצצה חטופה בבחורונת שבבירה ובשאר הכנופיה העליזה שדיגמנה שגרה (מייקס פלייס, בירה, אלכוהול, עזרא עם פציעות שכרות חדשות ומשחק פול סוער). ורפול 
הסופ“ש התחיל בכלל ביומולדת של מולי. או ליתר דיוק בקנית המתנה. גראנטס שרי קאסק, ועוד איזה ג‘ק קטן לבאר של רפול. זה היה בערך השלב שבו קלטתי שהכ. אשראי + ת.ז. שלי לא עלי. פשוט בושה. אי אפשר לבצע זיהוי מלא (שיט, רק מי שעובד בתמיכה יבין את המשפט האחרון, נו טוב, העיקר שאת עצמי שעשעתי).
מהיומולדת נהגתי אני בחזרה, אחרי שרפול שתה עוד 2 חצאים וצ‘ייסר (או משהו כזה) ולא היה במצב מתאים לנהוג בחזרה. תוך כדי שינה עמוקה בדרך הוא פתח את העיניים פעמיים (את שתיהן, אגב, הוא לא זכר). פעם ראשונה להזכיר לי שיש מגבלת מהירה (מה? ה50 הזה הוא שלט ישן… זה לא נחשב). פעם שניה – להסכים איתי שצריך לנסוע מהדרך שאני מכירה כי הדרך השניה חסומה (בסוף הקשבתי לחיים והסתבכתי באלנבי עד שמצאתי דרך לחניון. אחחח, התושיה!)
למחרת התגלגלנו לעבודה, למשמרת לא ברורה שהסתיימה בניגוב חומוס חביב בפפריקה (סוג של מסעדת פועלים משודרגת) ומשם – ירושלימה.
במוצ“ש עוד הספקנו ללכת לחוצות היוצר. מוי כיף. גגלו את זה (מתעצלת לגגל לבד וללנקק. דאמ, אני אוהבת מילות אינטרנט. מרגישה כמו הבוס הציוני שלי). שלומי שבת (כפרעעעעליו!) הופיע. אנחנו וכל הערסים של ירושלים נהנינו. רפול ניסה להראות תלוש, אבל העובדה שהוא ידע את המילים של כל השירים בעל פה הסגירה אותו כערס עמוק עמוק בלב.
ראשון משמרת, עם ערס שביקש שאשלח לו תמונה במייל, או טלפון? או דייט? ושלא אהיה קשה כי הוא כל הזמן בבית בגלל הקטיושות.
השיחה האחרונה היתה בכלל הזויה. הבחור נאלץ להתכופף מתחת לשולחן והתבעס על זה, בתגובה אמרתי שאם הוא יבקש יפה אני מוכנה להתכופף מתחת לשולחן שלי כאות הזדהות. הוא אמר שהוא מקווה שאמא שלי לא יודעת שזה מה שאני מציעה לגברים זרים באמצע הלילה בטלפון 
מלחיציישן.
עכשיו בית, אחרי מלכוד 22 עם אמא.
ההגיון של אמא הוא כזה:
אם עמיה לא ישנה בבית בלילה – עמיה לא יכולה לקבל את האוטו למחרת (אמא לא יודעת אם עמיה ישנה כמו שצריך).
העניין הוא, שבמסגרת המשמרות שלי לשבוע הקרוב – אם אין לי אוטו גם אין לי איך להגיע הביתה, ואז שוב לא אשן בבית (ושוב לא אהיה זכאית לרכב).
המון מילים כבר נכתבו, עצבים נשפכו. את המשמרת של היום מסרתי הלאה. הלילה ישנה בבית, מחר יגיע האוטו.
מה יהיה עם המשפטים הקצרים האלו?!
