ארכיון לחודש אפריל, 2007
30 באפריל, 2007 בשעה 8:37 · שייך לקטגוריית כללי
אתמול התחיל יחסית רע, אחרי צעקות מאמא על חוסר האחריות שלי, משהו, אוטו, צעקות, שמן, מוסך, הבטחתי ועוד כמה דברים – הגעתי לת“א לפגישת עבודה בבית התפוצות. לקראת סוף הפגישה, אחרי שדיברתי עם מר בוס ישתבח שמו – הוחלט לוותר על עבודה בירושלים ולהמשיך את שאר היום בת“א. פלאפי (מוזכר פה, פה ופה) שלח הודעה, משהו על בירה שתכננו לפני ים זמן.
גונן, עלם חמודות אהוב, הגיע לירפ“א ב‘ בתל השומר אתמול. לא בדיוק הלך לו אז אח“כ נפגשנו בת“א שלושתנו יחדיו והתחלנו להסתובב.
מתחנת רכבת ת“א אוניברסיטה צעדנו רגלית לקו 25 ונסענו לדיזנגוף סנטר. טיילנו, קשקשנו ונחתנו בבורגר ראנץ‘ לארוחת קומבינה ל4, עם המבורגרים כפולים לכל אחד. היינו שלושה. היה מפוצץ.
שעה אחרי האוכל, כשסוףסוף הצלחנו לקום מהספסל, איתי קפץ לסנטר לחפש משהו לאכול בהפסקת צהריים, הלכנו קצת יחד עד שהוא נאלץ לחזור למשרד. התחלנו ללכת לכיוון שוק הכרמל, כי גונן רצה חולצות happy tree friends.
לא זוכרת את השמות של היצורים האלו, אבל הדפסנו. ואז פלאפי קיבל טלפון שהוא צריך לנסוע לעשות מבחן במכללה. סוג של באסה לו, אבל בקטנה. הוא יאלץ להגיע שוב.
גונן ואני עצרנו בבית של איתי, הורדנו תיקים, התארגנו, והתחלנו לצעוד לכיוון החוף.
בינתיים קיבלתי SMS מאח של גונן, תמיר, שהוא במקרה מגיע לת“א עם אוטו (סתם לשם ההבהרה, גונן גר במעלה אדומים, תמיר גר בקיבוץ ליד בית שאן).
התיישבנו בפאב ליד המייקס פלייס (היה מוקדם, אין הרבה מקומות שיגישו לזאטוט בירה בלי גיל 18, חרא של פאב בנוסף לכל, אבל בקטנה), קצת אח“כ הצטרפה מאיה, אחות של איתי ואז הצטרף לו תמיר.
הם אחים טובים, באמת. קצת לפני שהגיעה מאיה גונן שאל בת כמה היא. כשעניתי שביום חמישי היא תחגוג 20 הוא שאל – ”נו, אפשר לשדך אותה לתמיר?“. כשתמיר הגיע הוא שאל גם בת כמה הילדה, כששמע את התשובה חייך ואמר – ”נו, בגיל מתאים לגונן“. אחחחחח, הפרגון 
ישבנו, שתינו, נהנינו, חזרנו חזרה, עזרנו לבחורה למדוד שמלות (הבנים נהנו מאוד)
קצת אחרי כבר הגיע ערב. איתי הסביר לתמיר איך לצאת מת“א (מעניין באמת אם הוא מצא את דרכו חזרה לקיבוץ) וגונן ואני יצאנו לכיוון ירושלים. בתוך ת“א הנהג של קו 18 איחל ל“ירושלמי“ נסיעה טובה ולילה טוב. אח“כ, שניה לפני שהתיישבתי באוטובוס קלטתי את התיק שלי זרוק בתחנה. גונן קפץ מהאוטובוס והציל את הלפטופ המחורבן שלי. כל הדרך הילדים מאחורינו ניסו לשכנע אותנו לראות The Princess Bride, כדי שלא ישעמם להם. לא ראינו, אני חרא של בנאדם . ירושלים, קר.
אכלנו פרוזן במדרחוב ואז קפצנו לצ‘דווה לקצת אלכוגול ונרגילה. (יחד עם נירה. המתחתנת הנצחית)
1:41, צ‘ד ואני מתגלגלות סופסוף מהסלון לישון ובקצה הראש רצה לי מחשבה על גונן, דאגה אם הספיק את האוטובוס האחרון והגיע הביתה בשלום.
בוקר, עבודה. פוסט חדש אצל גונן בבלוג מ1:41.
קול.
26 באפריל, 2007 בשעה 23:52 · שייך לקטגוריית כללי
59 שנים למדינת ישראל ואיתי רוצה ללכת לכיכר רבין. יש שם זיקוקים ושירה בציבור.
הרמזים הסמויים (“מה?! איכסה! לא רוצה ללכת לכיכר רבין“) לא עזרו, אז ברוב קול הוחלט על צעידה המונית של שנינו יחד לכיכר.
את הערב התחלנו בשתיה מוקדמת אצל משה המניאק. משם הספקנו בקושי למופע הזיקוקים. את קטע הדרך האחרון עשינו בריצה.
שורות של כיסאות מלאו את הכיכר ועל הכיסאות קשישים, תינוקות ועוד כמה עצלניות.
כשהתחלנו לרקוד (לקולה הצרוד של עינת שרוף בשירי ארץ ישראל הישנה כל כך שאפילו הזקנים לא הכירו. קחו רגע וקראו את המשפט האחרון שוב, כשהוא יהיה ברור – תסבירו לי אותו)… בכל מקרה, כשהתחלנו לרקוד העיפו אותנו בצעקות מהמקום.
אז הצטרפנו לאלעד, חן ורונית (?) שחיפשו גם הם מקום לרקוד. תוך חצי שעה הצטרפו בית האבות של גל, איתן, אורי ושתי הנשים שאיתם (גילאי 30 פלוס, ה‘ ירחם!), וביחד פצחנו במעגלי הורה סוערת. טוב, מעגלי קפיצות ושירה בגרון ניחר.
משם, אחרי SMS מנדב הקטן, הברמן בflame – חתכנו כל עוד יש לנו כח (בכל זאת, גם עינב שרוף וגם יהורם גאון באותו ערב… המון ריקודים. משהו כמו 3 שעות רצוף על הרגליים בלי הפסקה).
הflame, עצמאות, שכרות, בחורות רוקדות על הבר (לא אני. בחורות), הופה הופה…
אז בואו נעשה לנו חג, כמו לפני שנה. ומה שטוב בשבילנו, טוב בשביל המדינה
אל תשאל מה מדינה יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינה. דה?
22 באפריל, 2007 בשעה 23:51 · שייך לקטגוריית כללי
נוסטלגיה קצת. סיני תור מתנגן לי פה. מזכיר תקופה יפה, תמימה. רבקה מקלס שהיתה הבחורה הכי מגניבה בפנימיה. גדולה ממני ב3 שנים, ועדיין איכשהו סבלה אותי. בוקר אחד היא באה להשכים אותי. אף פעם לא הייתי טובה בלהתעורר.
רבקה נכנסת לחדר, לוקחת את הגיטרה שלי ומתחילה לנגן. ”מודה אני, לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך… (הביצוע של סיני תור די כיפי, כן?) בוקר טובבבבבבבבבב, בוקר טוב! בוקר טוב לכולם, לקום להתעורר. שיהיה בוקר של שמחה, בוקר של ברכה, בוקר של חילוץ עצמות. שיהיה בוקר של חשיפת שיניים חדשות. בוקר טוב בוקר טוב לשן. בוקר טוב לשן בוקר טוב לשן בוקר טוב לך ה‘ לך ה‘ לך ה‘ פק פק פקפקפקפקפקפקק (כן, רעש של תרנגול).“ וכו‘.
יוצא לי לחשוב בזמן האחרון הרבה על הבלוג הזה. על המקום שהוא תופס בחיים שלי.
על האנשים שקוראים (אולי?) ולא מגיבים, על החשיפה הזו שלא בטוח שהיא רעיון טוב.
תוהה אם הגישה של בירה ושל ינשוף – להפריד את הבלוג מהזהות שלהם, לא להזדהות בו – בריאה יותר.
אני לא אוהבת תחפושות. אני לא טובה בזה. כשאני אוהבת – אני אוהבת. כשאני שונאת – אני שונאת. יש לי mood swings מטורפים. העברית שלי שבורה והאנגלית גם היא. מקום מוזר כזה של אמצע. חיבור בין 2 יישויות. זו של האינטרנט וזו של החיים, זו של גיל תיכון, התמימה, וזו המפוקחת, המבוגרת. זו השפויה וזו שכבר לא. השאנטי והעצבן. לכל השדים, אפשר לעשות מזה ספר.
איפה הבוס הציוני שיעשה לי סופסוף קצת סדר במוח?
22 באפריל, 2007 בשעה 23:49 · שייך לקטגוריית כללי
אז ה-בחורצ‘יק, דביר-חורף-חזן, הציל אותי מעוד דף myspace גרוע ומשעמם ועזר להביא אותה בעיצוב נחמד, יפה, נעים לעין ולהפטר מעשרות תגובות מעצבנות.
ברגע שהכל מסודר – הרבה יותר קל להוסיף ולעדכן. החלפתי שיר שמתנגן לי ברקע, הוספתי חברים חדשים (העיר הזו תחזיר לי ת‘שליטה בחיים?), ובכלל, הפכתי את המייספייס שלי למקום ראוי למגורי אנוש.
השימוש המלא עדיין בספק, לא בדיוק ברור. אולי סופסוף פרוייקט הספר עם ברק יכנס להילוך, אולי גיבוי לדף שלי בבמה. שאלה טובה, לא בדיוק ברור מה יהיה השימוש.
אבל חשוב לי הmyspace. ולא בדיוק ברור למה.
אז בחורצ‘יק – תודה. עדיין מחכה לפוסטאורח. שווה לחכות. זה יהיה על פורנו. (נו, לא בטוח, אבל למה לא למשוך עוד כמה חרמנים מגוגל שמחפשים זונות על הגדר*?)
—
* מאז פוסט ה“טלפונים של זונות“ הגיעו עוד המון המון המון המון המון מבקרים לבלוג שחיפשו בגוגל ”זונות“. מוזר מוזר. וכן, ”זונות על הגדר“ זה משיר של שלמה ארצי. shoot me.
22 באפריל, 2007 בשעה 23:48 · שייך לקטגוריית כללי
יש דובים גדולים ביער ופחד מורגש
ריקודים מול האש יש, ינשופים ונחש
יש מפלצת בתוך הנהר, רעבה וערה
אבל החדר חמים ונעים. ואת ישנה
הבל פיך התמים שקט ורוגע
שום דבר לא מפחיד
בך לא נוגע
יש מלחמה באמצע אירופה, הימים שחורים
שיירה בורחת בלי בית, מפני הרעים
יש חיידק משוגע שפוגע, חסר אבחנה
אבל החדר חמים ונעים. ואת ישנה
הבל פיך התמים שקט ורוגע
שום דבר לא מפחיד
בך לא נוגע
—
arggggg
16 באפריל, 2007 בשעה 23:47 · שייך לקטגוריית כללי
כנראה שעדיין יש קולולוש…
ומכיוון שהembed לא עובד —
אז:
http://www.youtube.com/watch?v=KyRoc4s1KyA
http://www.myspace.com/coolooloosh
תקשיבו, תהנו, בואו להופעה בת“א בשבוע הבא (?)
תזמינו אותי להופעה בת“א בשבוע הבא…
קנו את הדיסק. בתו השמיני בירושלים בטוח. איפה עוד? אולי בהופעות
12 באפריל, 2007 בשעה 23:45 · שייך לקטגוריית כללי
היה יומולדת, גני יהושע, שישי בצהריים לפני שבועיים (בערך).
הגיעו אנשים כלבבי (איתי, בועז, אפי, סבא, אריק, איילי, אייל, דנה, חדוה, הינשוף, דניבוי, שי, שלומי, לואיס… וישמצב ששכחתי עוד מישהו, אבל עבר הרבה זמן מאז).
שתינו בירות, וודקה אתרוגים, אריק חיסל פלאסק של the balvenie (או איך שלא מאייתים את זה), אכלנו עוגת שוקולד בצורת גיטרה שאמא של איתי הכינה (יאאאאאאאאמי!) ושיחקנו קלפים. דוראק, נו שיט, טוטם.
היה טוב. נשרפתי טוב.
חזרנו בשעות הצהריים המאוחרות לבית של איתי, עם אייל קטן באמתחתנו. תוך כדי שיחה עלה הרעיון לעלות צפונה, לכנרת. ארקדי נשמע נלהב, אנחנו ארזנו, עצרנו אצל אייל בשביל שיכין גם הוא תיק תיקון, והלאה. ארקדי בינתיים הוריד התלהבות והודיע על ביטול, הזעקנו מיידית את אייל הגדול.
הנסיעה צפונה כוללת עצירה באלונים. יש שם מקדונלדס ואנחנו ממש ממש רעבים.
קבוצה של ערסים קטנים בני 12 עושה טרור במקום.
הם רצו במקדונלדס, זרקו אחד על השני המבורגרים וצעקו.
אף אחד לא הגיב.
באיזה שלב, כשהם יצאו החוצה ועשו תנועות מגונות לקהל בתוך המקום, אייל ביקש רשות.
הוא קיבל אותה.
אייל יצא לרכב, הוציא את האלה שלו וצעד אחריהם בפוזה מאיימת במיוחד. הדבר היחידי שהוא אמר להם היה – ”תרגעו!“. לא הרביץ, לא צעק, רק אמר – ”תרגעו!“.
בשלב הזה החלטנו לקפל את הבאסטה ולהמשיך בנסיעה, תוך כדי יציאה מהמתחם, קלטנו רכב סיור של מג“ב עוצר ליד הילדים. אייל צחקק, ואנחנו דמיינו את הילדים מספרים להם ש8 ערסים כבדים הרביצו להם עם אלה, אבל שהם קרעו אותם בשתי אצבעות, או כל הגזמה אחרת כשערסים קטנים נהנים להמציא בשביל להרגיש טוב עם עצמם.
המשכנו לכנרת. מדורונת, נשנושים, קצת אלכוהול – ולישון.
למחרת, עקב רוחות עזות וחרא תחזית מזג אוויר נסענו לכיוון קיבוץ יפעת, לפגוש את שחר, מג‘די ומשה. על האש נחמד שהסתיים בגשם סוער, האיילים תיקנו לשחר את הטלויזיה – וחזרנו למרכז.
שבוע אחרי (אחרי ליל הסדר טוב במיוחד ועוד כמה שטויות) – כנרת.
7 אנשים, 2 רכבים ואופנוע, 2 אוהלים, 3 מזרונים, 2 שקי שינה וכמות נדיבה של יין - עונת הכנרת 2007 מתחילה מבחינתי רשמית.
6 באפריל, 2007 בשעה 23:43 · שייך לקטגוריית כללי
עדי וארקשה הגיעו סופסוף לת“א. זה היה אחרי יום ארוך, מפגש של רוטר, זמן איכות עם ברק שלא ראיתי המון זמן – ואלכוהול. סופסוף אלכוהול.
מסתבר שאיתי היה בימים האחרונים בflame. רוב הברמנים שאלו אותו איפה החברה, אייל הברמן אפילו שאל איפה עמיה. אני נרגשת.
ישבנו. שתינו.
שתינו עוד.
רקדנו.
שתינו.
ואז יוני (רכש חדש) הצטרף.
ואז הגיע בני. או מני. זה לא כל כך משנה.
הוא התעלק.
ניסה להתחיל עם עדי, לא קלט את הרמז. ניסה שוב.
בסוף עברנו כולנו לצד השני של הבר.
ואז הלכנו.
חשבון גדול. מאוד.
המשכנו ללכת. בני או מני יצא אחרינו. החזיר לארקשה את המירס ואז אמר להתראות. תוך כדי המרחות. כולל נשיקה על הלחי/שפה לעדי.
ניסה להתקרב אלי והפגנתי קרירות מדהימה.
עכשיו אצל איתי. כולם שתויים. חוץ ממני.
אני עוד במצב תקין.
רק 2 ערק אשכוליות + קטל וואן קרנברי + צ‘ייסר פינלנדיה.
בקטנה.
לילה טוב.
