ארכיון לחודש יולי, 2007
29 ביולי, 2007 בשעה 9:49 · שייך לקטגוריית כללי
כנראה שעוברת. עוד פרטים בהמשך. בינתיים שריינו את ה17, יום שישי. משהו בין 12 ל17… תודה 
והיום בדרך לזכרון יעקב, אחרי ”הסודות“ – החדש של אבי נשר, שכמו כל סרט ישראלי טוב כולל 4 דקות של עירום, מתוכן חצי דקה של פרונטלי מלא, סצנה לסבית לוהטת ואיזה טיפה של שגעון, הטלפון מצלצל.
כן, המשפט האחרון מנוסח גרוע. קראו שוב, אולי יסתדר.
הטלפון מצלצל, הנורבגי, שוב נפרד מהבחורה, הפעם אחרי שבוע, ואז עולה הבת שלו לרכב, מחזיקה במערכת יחסים יציבה כבר שנה או שנתיים. צחקתי על זה שהוא צריך לקחת ממנה טיפים, הוא צחק בחזרה, והעביר לה את הטלפון. אחרי שש וחצי שנים סופסוף יוצא לי לדבר איתה. מסתבר שגם היא מעודכנת בנוגע אלי כמו שאני מעודכנת בנוגע אליה. נהדרת הבחורה.
זכרון, חדרה, מחר מקבלת חבילת פדקס.
עדכונים וכו‘ עוד יגיעו.
28 ביולי, 2007 בשעה 9:48 · שייך לקטגוריית כללי
בלי בושה פשוט.
אז עזבתי את הבירה ,הסיגריה, האנשים – והכנתי נקניקיה. 3 נקניקיות.
לאהרוני.
מגניב לי.
(אה, וצפו לעדכונים על איזו מסיבת פרידה מתהווה, כן?)
22 ביולי, 2007 בשעה 9:47 · שייך לקטגוריית כללי
סיימתי את הארי פוטר השביעי
אתמול בלילה שמונים עמודים. היום את כל השאר.
לא רע, אפילו טוב.
19 ביולי, 2007 בשעה 9:46 · שייך לקטגוריית כללי
ערן טס אתמול לסין.
איתי של מאיה טס עוד שבועיים.
מאיה טסה עוד חודש.
אני עובדת בירושלים ובנקניקיות, מחכה לתשובה, וחולמת על היום שבו אעבור לארה“ב, לעבוד קצת, להרחיב אופקים, לנשום.
הארי פוטר היום, קצת אחרי מפגש רוטר, קצת אחרי חד גדיא.
המון טלויזיה לאחרונה.
גם כולם מתחתנים. נירה, עדי, עינב.
וחגיגות השנה המפוארות. חשובות ביותר.
בריכה על הגג, חישוב לא מעשי כל כך של זמן הקמה, ביצוע קצת גרוע, ההפתעה גם הלכה נחוי.
אבל היה כיף. מוי כיף.
פוסט מסורבל, לא ברור. אין גם מחשב, בגלל זה העדכונים לוקים בחסר.
איתי צ‘יפר אותי הערב בזמן מחשב על לפטופ של העבודה.
כתוב רע, קורה. ’צטערת.
8 ביולי, 2007 בשעה 9:44 · שייך לקטגוריית כללי
אתמול בלילה רציתי לראות את קולולוש בהופעה. אממה- הייתי עייפה משבת שלמה של שינה, משחק קלפים, אלכוהול במייקס וטבילה מימית. איתי נרדם, דן, בובי, רוני, אדם ושאר הירקות תכננו ללכת לכיכר במקום, ואני ויתרתי על ההופעה.
מה זה כבר כרטיסים חינם כשאין עם מי ללכת?
אדם סימס שהוא לא יגיע להופעה, אבל שאני צריכה לבוא לכיכר.
אז באתי.
הגעתי לשיר האחרון של שוטי הנבואה (כל הילדים קופצים רוקדים). קפצתי ורקדתי. בירה בפאב השופטים על אבן גבירול ומשם לקפה אחרון לפני שינה בקפהנטו על אבן גבירול פינת ארלוזורוב.
בדרך אמרתי משהו על זה ש: i told my mom someone will walk me home.
לירוי בתגובה – i think someone went the other way.
אדם אמר שהוא נורא עייף והולך לישון, לירוי אמר שהוא לא עייף.
”אם אתה לא עייף – אולי תלווה אותי הביתה?“
”עד לדיזנגוף סנטר, לא מטר מעבר לזה“.
שיגעון
בסנטר אמרתי יפה שלום. עמדתי יפה ברמזור אדום, ולירוי חזר. אחותו גרה קרוב וסימסה לו לבוא.
הוא התקדם איתי עוד כמה מטרים, התקשר לאחותו והפלא ופלא – הגברת יושבת באפיפני. לשעבר הבועה. לשעבר מקום העבודה שלי.
שאני אוותר על הזדמנות פז שכזו? במיוחד כשנאמר לי במפורש שהאלכוהול ב50 אחוזים הנחה?
הגענו, אמרנו שלום, ישבנו, שתינו, גלנפידיך 15 ב32 שקלים (הו! האיכות…), אני עם וודקה קרנברי (בעשרים שקלים, יאמי), אח“כ עם עוד אחד כזה בשבילי ואיזה בירת שתן מבקבוק ללירוי.
הגענו בסביבות אחת בלילה.
בסביבות רבע לארבע ענבר (אחות של..), חברה שלה והבנים חתכו.
בארבע ורבע יצאנו סופסוף מהפאב.
ארבע וחצי בבית, שתויה כלוט, ושמונה וחצי יקיצה טבעית, יען כי חם, עם ראש דופק שמזכיר לי בדיוק מה וכמה שתיתי אתמול.
ובבוקר, נסיעה לירושלים, טרמפיסטים הזויים וטלפון מהבנק שמבשר לי כי בנקט יופק ולא אצטרך לבזבז ימים ושעות נהדרים על המתנה בתורים הארוכים עם כל עולות ברית המועצות הקשישות…
5 ביולי, 2007 בשעה 9:44 · שייך לקטגוריית כללי
הרבה עם Robot Chicken – סדרת action figures נהדרת מבית היוצר של סת‘ גרין.
available on YouTube:
http://www.youtube.com/watch?v=sMw-W_del94
זה עושה לי שמח
3 ביולי, 2007 בשעה 9:26 · שייך לקטגוריית כללי
יום ראשון היה לפני יומיים. עבדתי ביום ראשון. שש שעות בסה“כ. הגעתי עם אלי (רכבו האהוב של איתי), כך שכשיצאתי קפצתי לבקר את ויקה בלאט וגררתי אותה לת“א.
יצאנו, אכלנו, קיללנו, עישנו, שתינו.. כמו ששם צחקנו לא בכינו שנים.
קרוב, אבל לא… קפצנו לאכול, לשתות, התעפצתי, חזרנו לבית של איתי ונרדמתי.
בבוקר תכננו להשכים ולעלות שוב ירושלימה. התכנון השתנה כשהחלטנו ללכת לאכול. אכלנו, הסתובבנו בסנטר, הסתובבנו עוד בסנטר. בסביבות 12 החלטנו להתגלגל ירושלימה. הגענו ליציאת השלום שבאיילון במטרה לתפוס טרמפ ולחסוך קצת מזומנים.
תוך כדי התייבשות (גותית ובחורה גבוהה לא גורמות לנהגים רצון עז לעצור להן טרמפ) נזכרה ויקה בלאט שנבלה (מכר חביב של העלמה) גר בת“א ואמור לעלות לירושלים, ושבטח פספסנו אותו, אבל…
אבל טוב, נבלה אסף אותנו ועלינו לירושלים.
ויקה למדה (או לפחות היתה אמורה), הכנתי אוכל, ישבנו, קשקשנו, ראינו taxi, קבענו עם חדווה ויצאנו, כשאני כבר מותשת מהחום.
בירה בסירא, פאב ברחוב בן סירא, איפה שהיה פעם הדיוואן (או D-one או מה שלא יהיה, מימי לא הייתי שם). פאב עמוס גם באמצע השבוע, טווח הגילאים נע בין 18 ל60, מחירי הגולדסטאר סבירים (18 לחצי ליטר) והמרפי‘ז בסטנדרטים של ת“א (24 לחצי ליטר). ישבנו שם ויקה, צ‘ד, נבלה, הנקבה של נבלה ויעל.
משם חתכתי לבית של ניסים, לראות את X-men 3, לבכות על זה שכולם רעים, מגנטו בן של עז ושיו ג‘קמן (וולברין) שווה ברמות היסטריות. גם הרבה אלכוהול, מהפלאסק הנחמד שלי.
בשתיים הלכתי לישון, בשבע וקצת התעוררתי, מאז אני בעבודה. מסתבר שהמועסקת החדשה של הבוס הישן לא מתעסקת באחד מהפרוייקטים שעשיתי, כך שאני תקועה איתו. אממה – אין לי מחשב. אין לי את התוכנות שאני נעזרת בהן, אין לי שפיות.
אבדה, הלכה לאיבוד, פיניטו. רעבה. התקשרתי לבנק להוציא בנקט כדי שלא אתקע שוב (כמו היום) בלי מזומנים.
עוד עבודה, כי הבוס לשעבר מציק בנושא, לא אספיק לישון הלילה.
הלילה, מחר ומחרתיים עובדת בנקניקיות. כל הבקרים של הימים האלו – עובדת בירושלים.
שיגמר כבר השבוע, קיבינימט!
1 ביולי, 2007 בשעה 9:25 · שייך לקטגוריית כללי
היום סיימתי לגבות את כל המוזיקה והמסמכים שהיו על הלפטופ שלי. thinkpad r50e חביב, עם מדבקה של apple עליו (רמז לבוס לשעבר, זה הציוני, שיקנה לי כבר מק)
הלפטופ כבר לא אצלי, עבר למתבגרת של הבוס להמשך עבודה חשובה. גם העבודה כבר לא אצלי, אבל לזה הייתי מוכנה עם ההתפטרות שלי לפני חודש.
חודש לקח לי לעזוב. חודש שבו הייתי חולה ואומללה. מן הסתם עניין פסיכולוגי, כי ברגע שהתחלתי לעבוד בנקניקיות התחלתי להחלים.
נו מור איתן (הו איתן, איזו מן בחורה אתה). עסק שנגמר אחרי 5 שנים (מתוכן שנתיים של העסקה ישירה) עם קצת הרבה כעס, הרבה כאב ראש וסופסוף קצת חופש.
עם סיום התקופה קל להתמודד, אבל הלפטופ, אוי הלפטופ. איך אחיה בלעדיו?!
עוד חודש של עבודה בסוכנות היהודית לפני. שעות על גבי שעות של copy&paste, הפסקות סיגריה חטופות וחוסר שינה הנובע מעצם קיומן של 2 עבודות במקביל, אחת מהן במשרה מלאה.
והנקניקיות, אחחח, הנקניקיות. ביום חמישי שעבר עלינו (תודה לאל שנגמר) – היה לילה לבן בת“א. היתה זו גם משמרת יום חמישי הראשונה שלי, שכבר מההתחלה נראתה חשודה, עם זרם בלתי פוסק של אנשים החל מ10 בלילה, זרם שלא הפסיק עד 4:30 בבוקר. בשיא העבודה מכרתי את כל נקניקיות העוף שהיו על המתקן ועיכבתי 4 נשים (מתוכן אחת אנטיפטית במיוחד) עד שיכלתי לפנק אותן בנקניקיות נהדרות. טעימות.
אח“כ גם ייבשתי איש חביב עם גבס על היד משך חצי שעה, מתוכן עשרים דקות עד שאסיים עם הבחורים שלפניו ועוד עשר דקות של חיפוש אחרי לחמניות קפואות מכיוון שכל הלחמניות הטריות שהיו נגמרו. עד כדי כך עמוס היה.
ובכל הזמן הזה, הבוס החדש (מוכר גם בשם קובי) לא הפסיק להתקשר. בשעה הראשונה לראות איך הולך, אח“כ בשביל לבדוק אם אני מתמודדת, מאוחר יותר, כששאלתי על הלחמניות הסביר, אח“כ התקשרתי לברר איפה לכל הרוחות נמצא המחסן. בעשרים לארבע הגיע טלפון נוסף:
”טלפון אחרון, אני מבטיח!“
כנראה שאמא הפנימה לו שהבטחות צריך לקיים
כיף להתלונן, אבל באמת שמבינה את החששות שלו. גם אני חששתי. בעיקר לבריאותי אחרי שמשך משמרת שלמה לא הצלחתי למצוא חמש דקות פנויות לעשן סיגריה בנחת.
לשם הבהרה והעמדת הדברים בפרופורציות נכונות:
במשמרת אמצע שבוע רגילה+, שבה יש זרם סביר של אנשים ויש לי טיפה זמן לנוח – נמכרות על ידי כ20 נקניקיות למשמרת (בשבע שעות – ממוצע של כמעט 3 נקניקיות לערב). ביום חמישי נמכרו 53 שזכרתי לרשום. לא הכל זכרתי לרשום. מהלחץ לא הספקתי.
ברבע לחמש העפתי מהמקום קבוצה של זאטוטים בני 16 שחיזקו אצלי את האמונה שחופש גדול הוא מזימה של השטן להתעלל בי והתחלתי לסדר. למזלי הגיעו מאיה (אחות של איתי) ואדם (ההוא שהרביץ לי, מהפוסט הקודם) לעזור לי להשאר ערה.
בלילה ההוא ביקרו אותי הרבה. דניבוי ושותפו לדירה עידו, איתי וארקשה, שמוליק ולירן (מאלקנה), בן דודי האהוב עומר (פעמיים!) ומן הסתם עוד אנשים שזרחו מפרחוני. גם בובי ורוני היו אמורות להגיע, ישר אחרי משמרת בטל בורגר-יכין סנטר, אבל טלפונים דואגים שלי הניבו הודעת SMS שסיפרה על תאונת עבודה ביזארית בסיום משמרת שהיתה לבת דודתי האהובה שגרמה להחלקה (הייתי אומרת גלישת ז‘ילה סטייל פרוטופלאזמה, אבל זה היה אכזרי יותר) ולמעיכת פרצופה ברצפה רווית אקונומיקה – teeth first.
בקריאה נרגשת להחלמתה של בובי יקירתי – I‘m out. הגיע הזמן לצאת מהמשרד…
