השבוע בפינת הביזאר
http://www.youtube.com/watch?v=WENW-jfqUJI
ולמי שלא זיהה – דנה אינטרנשיונל ועופר ניסים – סעידה סולטנה 1993
אחחח. הכשרון!
ארכיון לחודש ספטמבר, 2007
והסבר לפוסט הקודם
שמשום מה לא נותן לי להוסיף טקסט כמו שצריך, וחבל… (גוגל מאפס פיזדייץ)
הבוקר התחיל בשיחת השכמה מדביר (ברבע לחמש לפנות בוקר), המשיך בשיחת השכמה מאמא (בעשרה לחמש לפנות בוקר), המשיך בשיחת השכמה מאיתי (בחמישה לחמש לפנות בוקר) ונפתח סופסוף בחמש ועשרה, בטלפון וידוא הריגה… אהההה… השכמה, מחורף (לא איש חדש, אותו הדביר של לפני כן).
בפעם הראשונה מזה שבוע לפחות קמתי בכיף שלי, הכנתי ארוחת צהריים, צחצחתי שיניים כמו שצריך (ולא ב50 שניות, זמן שיא) ואפילו הספקתי להוציא את האשפה לפח (not a minute too soon).
שש ועשרה ואני חוצה את הכביש לכיוון הסטארבאקס.
אחי האהוב שבקנטקי אמר לי לא פעם ולא פעמיים שחשוב שאשב לפחות פעם בשבוע איזו שעה בסטארבקס, עם ספר/מחשב/כוס קפה. העיקר שאכיר קצת פרצופים ושיכירו את שלי. זה טוב שיש פרצופים שאפשר להגיד להם שלום בצ‘כונה.
מכבה את הסיגריה של הבוקר ליד הדלת ומסמנת לקופאית בשפת סימנים – ”נשמה, יש מצב לקפה?“ שמצידה מדביקה חיוך לפרצוף ומהנהנת.
עם חיוך גדול לפנים אני נכנסת. בדלת. אף יהודי קודם. בשיא התנופה.
עם דמעות בעיניים ופרצוף מעוות מכאב אני פותחת את הדלת ונכנסת כמו שצריך.
הקופאית מסתכלת עלי, מתאפקת לא לצחוק.
I knew it was too early for me to be awake. חיוך.
הקופאית צוחקת.
מזמינה קפה מוקה (לא משהו) וcheese danish (יאממממממי) כשפתאום עולה בי קבס.
מספיקה למלמל משהו על כוס מים בלי קרח לפני שאוחזת בי צמרמורת ורצה מהר מהר לשירותים. אחרי הקאת מיצי הקיבה שמילאו לי את הבטן אני רואה שהשעה רק 6:20. יש זמן לשבת לאכול ולשתות, ולראות איך התחושה.
בינתיים מסמסת לסטפני, שנכנסתי בדלת, והיא מצידה מגיבה שלפחות טוב לדעת שהתעוררתי (יש סיפור נורא עצוב על ילדה שהתעוררה שעה ומשהו אחרי שהשעון שלה התחיל לצלצל ואיחרה ב3 שעות לעבודה, אבל לא נעלה את זה כאן ועכשיו).
נסיעה לרבותא, כשבדרך אח-שלי-גיבור מסמס שזה נשמע כמו great ice breaker, or should i say face breaker? ואני מגיבה שזה יותר nose breaker, כי נורא כואב.
לעבודה הגעתי בזמן שיא (בשש ועשרים וחמש הייתי על אוטובוס ראשון, בשש וחצי על האוטובוס השני, ובשבע ורבע תפסתי את הshuttle של הקולג‘ הרבה לפני התחנה, סתם כי הנהג זכר אותי) – כל זה במיוחד בשביל לגלות שיש בעיה עם חצי מהחשמל במשרד שלי. בדיוק בחצי שלי. וfacilities לא עונים, כך שזו ההזדמנות לעבור סופסוף משרד. אני עם הבחורים הטובים של המערכות. כריס לוט שאחראי על כל הטכנאים 
ופרנק עם שם משפחה ארוך כלשהו שאחראי על הרשת של המחשבים. שקטים ברמה מפחידה (לא היה לי נעים לאכול פרינגלס, זה הפריע לדממה). אבל נחמד.
סוף היום, טרמפ לסאנסט עם סוזן, הספרנית הנחמדה של הקמפוס (השניה מפחידה אותי) ואז אני רואה את זה. הפקק הנוראי של יום חמישי. אין תנועה. כל פעם שמתחלף הרמזור לירוק עובר בערך רכב אחד.
ממתינה ו2 מקסיקניות עוברות לידי, אומרות שהן עברו כבר כמה תחנות ולא ראו אוטובוס. מנסות לתפוס אחד בסוף הפקק. אני מצטרפת אליהן (סימן של play בתמונה בפוסט הבא) וחותכת בBarrington מתוך המלצה שלהן שאעלה על הbig blue bus ואתפוס את האוטובוס של סנטה מוניקה בולאוורד.
הולכת. הולכת… ואז קולטת רחוב מוכר, הולכת עליו. ואז מגלה שאני בכיוון הלא נכון. מסתובבת לSan Vicente ומתחילה ללכת. ממשיכה ללכת עליו. אמור לחתוך את Wilshire ולהגיע לSanta monica blvd.
יאאאאאא אני בברנטווד. הנה סושי!
מנה של סושי צמחוני ואני ממשיכה ללכת. הופ, הנה Wilshire, אבל גם בו התנועה לא זזה. נו, נמשיך…
Texas Ave, Ohio Ave. יא, מה זה? סנטה מוניקה פיזדייץ.
רק למה יש כאן רק תחנות של קו 4? הוא לא יעיל, עוצר בכל פינה. רוצה קו 704. מה זה כבר עוד רחוב הליכה?
יאאא, הגיעותי לחנות ספרים יד שניה. אחרי 20 דקות יוצאת משם עם 4 ספרים שיעבירו לי את יום כיפור (2 פול אוסטר, אחד טוני מוריסון ועוד ספר מומלץ על ידי המוכרת)
עשרים דקות ו4 רחובות אח“כ סופסוף יש תחנה משותפת ל4 ול704. alas – הגיע רק החד ספרתי. שאני לא אעלה על אוטובוס? אני עשרים דקות גג מהבית.
אז זהו, שזה רק כשאין תנועה.
שעה ורבע וסיפור כמעט מלא של האחות שנתקלה בבחורצ‘יק שלא ראתה איזה שבועיים וסיפרה לו על החבר מגיל 17 שכבר 14 שנים משחק בה. and he’s a daaaaaaawwwwwwwwg.
מקלחת, פיפי, מחשב ולישון.
so long and thanks for all the fish.
כוסומו המדינה הזו
בא בנאדם, רוצה להתחתן. באמא שלו רוצה להתחתן. ככה כמו שצריך, ברבנות, עם כל הבלאגן, הרב שיש לו בדיחות קרש (כן, ה“מה אתה אומר? הטבעת שווה פרוטה?“ זה לא שלכם, זה גם לא חדש… יש את הבדיחה הזו מאז חורבן בית המקדש, או קצת לפני, מה שמסביר למה חרב הבית)
אז בא בנאדם, רוצה להתחתן, באמא שלו רוצה להתחתן. באים ברבנות ואומרים לו – עזוב אותך באמאש‘ך. לא צריך. איך יודעים?
צ‘קליסט רבנות:
לפתוח תיק – שניכם צריכים להיות שם. גם להפרד מ600 שקלים. אבל יש הנחה לחיילים וסטודנטים, תודה.
אחרי פתיחת תיק – הבחורה הולכת לפגוש רבנית ולדסקס איתה על עניינים שבינו לבינה ועל טבילה במקווה מים עומדים שכל בנות העיר טובלות בו. סטרילי.
במידה והחתונה היא לא בעיר שבה נפתח התיק – על בני הזוג להמציא תעודת רווקות. איך ממציאים? בקלות. תפוס לך 115 שקלים לאגרה, פלוס שני עדים (זכרים, כמובן. נקבות לא נחשבות) – והופה! יצאת רווק.
עד כאן הכל טוב? נהדר.
עשרה ימים לפני החתונה בוא לבקר אותנו שוב. בשבוע שאחרי החתונה תביא העתק מהכתובה ותוך שבועיים נעשה טובה ונדפיס לך פיסת נייר שתוכיח שיש לך טבעת על האצבע.
אז כוסומו, כן?
ואז מגיעים לשגרירות ארה“ב. הוי שגרירות ארצות הברית.
בכל שנה, כ450,000 אזרחים מתחתנים עם בלי אזרחות זרה. אלו לא נכללים בהקצאת הגרלת הגרין קארד (מי אמר הספר הלבן!?) – ויש להם הזכות לשבת במחראות עשויות זהב, המוכרות גם בשם האנגלי משום מה – פאבליק טראנספרטיישן.
בשביל כך יש למלא כמה טפסים (משהו קטן, בין ארבע לעשר), להמציא תעודת נישואים (וכל הזין למי שמתחתן כדת משה וישראל בארץ, יש לתרגם את תעודת הנישואין/תמצית נישואים ולהחתים נוטריון), לוודא שהשם שלך בעברית ובאנגלית נשמע אותו דבר (איתי, עכשיו הזמן לשנות את הmoses בדרכון לmoshe, סתם ככה, שנהיה בטוחים), להביא תעודת יושר, ללכת לרופא כלבב השגרירות, לעמוד בתור ותוך חודש-חודשיים תוכל גם אתה לאכול אוכל מקסיקני בכל פינת רחוב. כי אין כמו מקסיקו. אההה. כמו לוס אנג‘לס.
כוסומו המדינה הזו, בא בנאדם, רוצה להתחתן, באמא שלו רוצה להתחתן, ככה כמו שצריך, ברבנות, עם כל הבלאגן, ומרוב התסכול יוצא לו לדבר לא יפה לאדם הזה שהוא אוהב, ומתחרבן לו כל היום.
—
דביר חורף חזן הראשון כתב/ה,
אוי את כישרון מבוזבז, בכל אופן, אם זה עושה לך טוב..
בחתונה שלי הייתי חודש ימים בירושלים, זאת אומרת אמא שלי הייתה שם ואני דיברתי עם כל פקידה שעונה לשם ”פזית“ או ”דיקלה“ וניסיתי להסביר להן שהחתונה עוד 5 ימים ואני רק צריך שהן תדפיסנה מסמך שאומר שאני אזרח ישראלי, לא יותר לא פחות.
בקשר לוויזה והאזרחות, יצאת בטוב, לי כבר יצא לשלם 1800 ש“ח בשביל סוזאנה ועוד לקבל מכתב שהתיק אבד ואני אצטרך לפתוח אחד חדש במחיר סימלי של 120 ש“חים ושלום על ישראל..
חתונה זה טוב, תתחתני תתחתני..
