ארכיון לחודש פברואר, 2008
26 בפברואר, 2008 בשעה 11:02 · שייך לקטגוריית כללי
בלוג דיונים בין mr majar ושלומפער.
כל אחד בנפרד אני קוראת כבר שנים, סופסוף הם החליטו לעשות משהו עם מערכת היחסים שביניהם – והתוצאה:
רצף מכתבים מאחד לשני.
הפוסט העדכני ביותר, שכתב שלומפ, מביא אותה בתובנה מעניינת בסיום.
זאת ועוד – כאן. (כן, צריך ללחוץ על המילה כאן)
ואם כבר בכתיבה עסקינן, לא עשיתי מספיק יחסי ציבור לאתר הפרוייקט המהולל – Write22.
הקונספט פשוט. המטרה היא לאסוף 22 אנשים שונים, שיכתבו 22 סיפורים שונים, שהדבר המקשר ביניהם הוא שכל סיפור הוא עכשווי. לא, הכוונה היא לא שהסיפור חייב להיות קשור למה שקורה סביבנו לעולם, אלא לחוויות שכל כותב חווה בתקופה הזו ובשלב הזה של החיים.
למה 22? כי כשהרעיון עלה לי לראש הייתי בת 22, והתכנון הוא לסנן ולאסוף את הסיפורים עוד לפני יומולדת 23 (לא נראה אפשרי כרגע, אבל לא נורא, מוכנה לדחות את תהליך ההוצאה).
מהתוצר הסופי יודפסו 100 עותקים. כל אדם שהשתתף בפרוייקט יקבל ארבעה עותקים והשאר ישאר אצלי (למה? ככה!)
אתר הפרוייקט הוא ארגז חול. כל מי שמעוניין להצטרף מוזמן להגיב ו/או לשלוח לי אימייל ואפתח לו יוזר באתר, עם קווים מנחים לפרסום.
אין הגבלה למספר הקטעים שאפשר להעלות, אבל בסופו של דבר רק אחד יבחר.
כל העולם ואשתו (חוץ מבוטים) מוזמן להגיב, והכותבים מוזמנים להתייחס לתגובות ולהחליט אם הם רוצים לעבוד קצת על התוצרים שלהם.
Write22
19 בפברואר, 2008 בשעה 11:45 · שייך לקטגוריית כללי
מייק חטף מכות. טוב נו, מכה. שפשוף. וכל הצד הקדמי ליד הנהג פצוע וכואב.
איתי כבר כתב על זה. אפילו העלה תמונה.
איזו טנישה ניסתה לקחת פניה ימינה מהנתיב השמאלי (!), לתוך חניה של תחנת כיבוי אש (!! – לא חוקי במדינת קליפורניה), בלי לאותת (!!!) ובלי להסתכל מעבר לכתף, לוודא שאין אף הונדה פיט דנדשה שתאבד את הברק בגללה.
הביטוח לא עונה לטלפון – "תקלה טכנית בקווים".
אבל אתמול איתי חגג יומולדת. וזה בעצם מה שמעניין אותנו כאן.
מכיוון שמייק היה קצת מושבת – התחלנו את הבוקר באוכל. כי זה חשוב. אחר כך הגיעה הטלויזיה החדשה שלנו. בדיוק בזמן בשביל לגלות שהPS2 שאחי שלח לי לא מתפקד משהו.
לקראת 11 צעדנו רגלית למקום הכי מגניב בעיר – The Grove
בגרוב קנינו קצת בגדים, קצת שטויות ואיזה iphone שאחי היקר ביקש.
מכיוון שיש שם קולנוע – החלטנו גם לראות סרט. Jumper. סרט חמוד, לא מלהיב במיוחד (עם שחקן הורס לאללה, אבל זה לא העיקר).
צהריים, בית, רוגע, SMS מארז, חבר של מאדי, שתוהה לגבי התוכניות שלנו להמשך הערב. דיברנו על סרט.
מפה לשם – הבחור מגיע בתחבורה ציבורית, צועדים לCheesecake Factory שבגרוב ומשם לסרט – There Will Be Blood.
ארז ואיתי לא אהבו את הסרט במיוחד, אני די נהניתי.
כן, זה היה נוראאאאא ארוך (שעתיים וארבעים), כן, הפסקול היה מטריד (מוזיקה מפחידה לאורך כל הסרט, כשבקושי משובצים שם קטעים אלימים/מפחידים/מצדיקים את הדירוג R שהסרט קיבל), העלילה די איטית, הסרט רגוע. אבל היה מעניין. הדמות קצת השתנתה, המשחק היה נהדר, ובאיזה שלב, אחרי שעתיים בערך, כשהישבן קצת התחיל להתאבן – אפילו נקרעתי מצחוק למשך שתי דקות, באיזו סצנה הזויה ומשעשעת, שרק לדמיין את חווית הצילום שלה הגבירה את הצחוק. (לא רוצה להוסיף ספויילר, תראו תבינו)
הסרט נגמר ב1:25 לפנות בוקר, הביתה הגענו קצת לפני 2. ארז הגיע לבית שלו רק בסביבות שלוש וחצי.
בוקר, ביטוח, קווים לא עובדים. מארה עליהם ולוואי ויזכרו לדראון עולם.
13 בפברואר, 2008 בשעה 7:43 · שייך לקטגוריית כללי
בחירות בשבוע שעבר, חמישי לפברואר (כמדומני).
הצבעתי. בחירות ראשונות שלי כאן. פריימריס למועמדי המפלגות השונות לקביעת המועמד של כל מפלגה לנשיאות ובנוסף – הצבעה על חוקים שונים במדינת קליפורניה.
לא הצבעתי לאף מועמד, אני עדיין לא מכירה את המערכת כאן מספיק בשביל לדעת מי הרע במיעוטו (כולם טובים יותר מהקאובוי שיושב כרגע בבית הלבן).
אחרי שסיימתי להצביע וקיבלתי מדבקה יפה שכתוב בה "I Voted" – חשבתי קצת.
מסתבר שנהוג כבר יובלות בקרב היהודים בארה"ב להצביע למועמד המפלגה הרפובליקנית בבחירות. משהו בנוגע לזה שהרפובליקנים הם פרו ישראל.
אני פשוט לא מתלהבת להצביע לוואספ (וויט, אנגלו-סקסי, פרוטסטנט). הדמוקרטים יותר סקסיים. בחיי.
הם כמו מרצ בארץ. מדברים על המון דברים יפים, יש להם רעיונות איך לשנות את העולם (משהו עם ביטוח בריאות לכולם ולא רק תמורת 130 דולר לביקור אצל רופא משפחה) והכי חשוב — יש להם שמות מיוחדים. לא עוד ג'ון מקיין שנשמע כמו דמות גרועה ממערבון או האקאבי שנשמע כמו קריקטורה. יש לדמוקרטים שמות חזקים — הילרי קלינטון, ברק אובאמה. אלו שמות שמתגלגלים על הלשון. נבנים לאט לאט ויוצאים לאוויר העולם חזקים כמו רעם.
אז יש לנו הילרי – לבנה, אישה, ים נסיון בבית הלבן (רבאק, היא כבר יודעת איך להתנייד שם מחדר לחדר ולא צריכה שבוע של התאפסות) ומולה – באררררראק אובאמה. שחור, מיעוט, סוג של חצי מוסלמי חצי נוצרי, מדבר על שינוי (באמת. כל הזמן. Change היא המילה היחידה שהוא אומר). הוא גם יפה לאללה. הילרי דומה לצנצנת.
הנשיא הבא יהיה דמוקרט, אני די סגורה על זה. השאלה היא מה אמריקה מסוגלת לבלוע?
אישה דעתנית עם עור של פיל (אחרת איך היא היתה נשארת עם הספרמינטור אחרי הסיפור עם מוניקה?), ועדיין – אישה בבית הלבן. לא משהו שקרה עד היום במדינה מאוכלסת רדנקים ועשירים שמרניים.
או –
איש שחור, עם שורשים מוסלמיים (ולא משנה מה הדת שלו, המוצא תמיד משפיע על אנשים) – במדינה שבה עד לפני 40 שנה בערך עדיין היתה אפלייה מטורפת נגד שחורים. או כמו שסיפרה לי הטכנאית שהאכילה אותי חומרים רדיואקטיביים – מסעדות היו מחולקות לאזורי לבנים ושחורים בדרום, היו 3 תאי שירותים: נשים, גברים ואחרים (שאוכלסו ע"י שחורים).
שינוי בתפיסה האמריקאית יגיע. השאלה היא כמה שינוי הם יכולים לאכול.
(או כמו שאומר אביב — אתם רוצים שינוי?!?!)
—
ובפינתנו – "הביא לי את הנרבים על הבוקר":
הכנסת הצביעה נגד נישואים אזרחיים, מה שמעצבן אותי בגלל החוויה הנחמדה הזו
צריך שתהיה אלטרנטיבה.
10 בפברואר, 2008 בשעה 17:39 · שייך לקטגוריית כללי
במסגרת חגיגות ה"מצלמה חדשה לעמיה" — סופסוף קצת תמונות משפחתיות:
בטסי
ברי
פאט ומורגן (פאט הוא הבעל של ג'וי, אחות של ברי)
מרקוס משוויץ בשרירים, וסתם דומה לדאדי וורבקס מאנני…
(מרקוס הוא הבעל של Maat – אחות של ברי)
אסטל (מימין) ולולה.
אסטל היא גיסתה של שירלי, אמא של ברי. לולה היא אמא של מרקוס.
מיק, בעלה לשעבר של Maat, מפלרטט עם המצלמה 
מאדי, הבת של ברי ובטסי.
כל התמונות ממסיבת יום הולדת 83 למיקי (אבא של ברי, ג'וי וMaat)
10 בפברואר, 2008 בשעה 17:31 · שייך לקטגוריית כללי
5 בפברואר, 2008 בשעה 22:07 · שייך לקטגוריית כללי
יום של עבודה, אחרי לילה עם קצת שינה, הצבעה בבחירות המוקדמות (על חוקים של מדינת קליפורניה, קטונתי מלדעת במי לבחור כמועמד המפלגה הדמוקרטית) וחלק ג' ואחרון של בדיקת בלוטת התריס הרדיואקטיבי שעברתי.
לסיכומו של יום, שהיה בסימן "עמיה קיבלה את השעון המעורר החדש שלה, אינשאללה שלא תשבור גם אותו" –
יצאתי מהמשרד לכיוון המשרד של עמנואל, שהזמין אותי לראות את המקום שבו הוא עובד.
המשרד שלו ממוקם במתחם המעוצב של Schtung music שבסנטה מוניקה.
חלום חיי לעבוד במשרד כמו שלו. נראה יותר כמו איזה לוקיישן מסדרה בריטית מאשר משרד של מתכנתים.
משם לארוחת ערב מוקדמת בQuizzno's, והלאה, לאיזה ארט שואו שג'ון (חבר של עמנואל ובחור חביב בפני עצמו) המליץ עליה.
הגיעונו לארט שואו. אמנות נחמדת בGallery 1988, שם נתקלנו בדניס, עובדת בMOCA
במוקה יש תערוכה של מורקאמי, שהלכתי אליה עם עמנואל וג'ון לפני שבועיים, ודניס סיפרה שברגע האחרון הם הצליחו לשכנע אותו להעביר הרצאה במוזיאון, אז יש מצב שגם לשם אגיע ביום ראשון.
בכל מקרה, את ג'ון פספסנו (הוא היה והלך עוד לפני שהגענו לסביבה), אז הקפצתי את עמנואל הביתה.
איך שאני באה לפנות שמאלה ולעצור לו, מגיע מימיני רכב. בחורצ'יק על אופניים ככל הנראה עצבן אותו, כי הנהג עצר, פתח את הרכב, זרק כוס עם שתיה על הבחורצ'יק והאופניים, יצא מהרכב והתחיל להרביץ לבחור על האופניים. בלי לחשוב פעמיים הרבצתי קצת גז ועשיתי סיבוב קטן לפני שחזרתי למקום. פאקינג נאסטי ביטינג זה לא בשבילי.
5 בפברואר, 2008 בשעה 0:51 · שייך לקטגוריית כללי
עד שסיימתי עם היום שלי, ככה חשבתי, בחמש בערב — טלפון.
לא סתם טלפון, טלפון מג'ף, הבחורצ'יק שמכר לי את האוטו אתמול.
"יש מצב שאת ליד האוטו?"
במקרה חניתי קרוב, אז אמרתי שכן.
"יכול להיות שעשינו איזו שגיאה במסמכים של הרכב, את יכולה לבדוק משהו בנוגע למספר הסידורי של הרכב? נראה שכתבנו את המספר של הרכב הלא נכון, מה שאומר שמבחינת המשטרה/הביטוח ומשרד הרישוי – את נוהגת על רכב בלי ביטוח, בעלות או זכות חוקית כלשהי"
בדקנו, מסתבר שהם חרבנו הכל.
"מה הסיכוי שתגיעי אלינו היום, פתוחים עד 10…"
טוב נו.
טלפון זריז לעמנואל, ידיד שלי שבדיוק מסיים לעבוד בסביבות חמש וחצי, שהסכים להצטרף.
הגעתי אליו בסביבות שש ורבע, ויצאנו לכיוון.
חרא של תנועה, פקקים היסטריים. טלפון בדרך מג'ף שתוהה איפה אני ומקבל את התשובה הזועמת – "פקקים!"
ג'ף אומר שאני יכולה לתת לו אגרוף כשאני מגיעה, על הטרטור, אני מציינת שחשבתי דווקא לתלות אותו מעץ גבוה, חמישים אמה, ברוח חג פורים הממשמש ובא.
ג'ף חושב שאני צוחקת, עמנואל נקרע מצחוק, ובשעה שמונה ורבע אנחנו סופסוף מגיעים. אחרי 3 שעות שלי בכביש (נסיעה של 40 קילומטר, בקושי…)
ג'ימי, הבחורצ'יק שמטפל במסמכים עסוק בעשרים וחמש דקות הקרובות.
ג'ף בינתיים אומר שהוא ממלא לי מיכל דלק על חשבונם, כפיצוי פעוט על הטרחה והבלבול. לא משתלם יותר מדי, הפסדתי 3 שעות (לכיוון אחד, ו4 שעות בסה"כ) שהיו מרוויחים לי הרבה יותר מ15 דולר שעלה חצי מיכל, במידה והייתי מנצלת את הזמן לעבוד, כמו שהייתי אמורה לעשות…
בדרך החוצה ג'ף אומר שהוא ישמח לנסות לפצות אותי על הכל, אני מציינת שדי מתחשק לי על שטיחים לאוטו, הוא מחייך ואומר שהכי טוב שהוא יכול לעשות זה להשיג אותם במחיר עלות (עדיין מוגזם, בערך 100 דולר לשטיחים קדמיים)
אמרתי לג'ף שלא יקח את זה אישית, אבל אני נורא מקווה שלא יצא לי לראות אותו בזמן הקרוב.
(אה כן, התחדשתי באוטו. קוראים לו מייק, והוא שקסי ברמות)
