FUBAR
בעיר גדולה, מלאת אנשים, עם רעש, המולה, ועננת פיח ארורה – גרה לה בחורה.
הבחורה היתה רגילה למדי. לא שמנה, רזה, גבוהה או נמוכה, לא רועשת, שקטה, נחמדה או מגעילה. סתם עוד אחת בתוך המון אדם.
וביום אחד, אולי במהלך תקופה, החליטה הבחורה שכל מה שהיא עשתה עד אותו הרגע היה כמעט מושלם. היה חסר שם איזה משהו קטן שיהפוך את כל חיה לנהדרים, או לפחות לשלמים יותר. או למען האמת, אם כבר אנחנו בקטע של כנות, משהו קטן שנקרא אמת. היכולת ההיא לא לשקר לעצמך או לאחרים.
אז היא שינתה, אולי בעטה, עצבנה אדם או שניים ופגעה בכמה אחרים, אבל ביום אחד, ביום מן הימים, כך חשבה, הכל יהיה בסדר, או לפחות אנשים יהיו קצת פחות כעוסים.
לסיכומו של עניין, בכמה מילים. היו שלום, ותודה על הדגים.
