ביום חמישי הגדול עלינו לירושלים. התכנון המקורי כלל ישיבת עבודה, פגישה עם דודו, אלכס, אנדראה ושות‘.
אספנו את קיבא, בן דודי האהוב ועלינו לירושלים.

אחרי ניווט גאוני ברחבי העיר וחניה די מושלמת (טוב נו, אפסיק להחמיא לעצמי. לא עשיתי תאונה ולא דפקתי את האוטו תוך כדי חניה) – הגענו לנורמנ‘ס. הבנים תכננו על הסומובורגר. קילו של המבורגר. אני הסתפקתי בארוחונת של 150 גרם.

ככה זה נראה כשאיתי מקבל את ההמבורגר (שימו לב ליד לעומת ההמבורגר)

ככה קיבא נראה ליד ההמבורגר (בערך בגודל של הפנים שלי, לא?)

כן, בהתחלה הוא עוד היה אופטימי…

וממשיכים, קיבא כבר מתקשה ללעוס -

באותו זמן גם איתי מתחיל להזיע:

בהמשך, קיבא נשבר. בערך בשלב הזה:

איתי לעומת זאת, הסתכל על החתיכה האחרונה שנשארה – וסיים את ההמבורגר.

את החוויה הוא סיכם ב – ”המבורגר לא משהו“.

אחרי שהבחורים קיבלו את החולצה שאומרת שהם סיימו המבורגר של קילו (ריחמו על קיבא, מסתבר) – השארנו את קיבא בעיר והמשכנו, יחד עם בן דודי הינשוף לכיוון המייקס פלייס. שם פגשנו את לה פסטה/אנדראה שהגיע לארץ בשביל לכתוב את הדוקטוקרט.

אחרי זה עצרנו במפגש של רוטר, להגיד שלום -

וזהו, כנרת. עוד פוסט בדרך…