שנה חדשה, עברו החגים. דירה מאורגנת, אפילו עם שולחן מחשב, טלויזיה וקצת guitar hero (קצת הרבה)

אתמול היה יום טוב, וימים טובים צריך לציין.  אז הנה, שלא אשכח.

השכמה מאוחרת, כהרגלי בקודש בימים טרופים אלו. זה היה יום-יומיים אחרי שיחה מתישה עם אחותי הגדולה שלאחריה נשארתי עם עקבות דמעות בעיניים והרבה בלאגן בראש.  אלן, השכנה, אמרה לי לחייך, שיהיה בסדר.  אז חייכתי, מה עוד אפשר לעשות?

ואז הגיע לו יום אתמול.  השכמה מאוחרת, כמו שכבר ציינתי.  ניק, ידידי היקר, הגיע לביקור ולראות סופסוף את star trek החדש.  בשבוע שעבר ראיתי את עשרת הסרטים שקדמו לו, והתחלתי לאחל לאנשים live long and prosper.  קצת יותר מדי ספוק, אני משערת.  אז ניק הגיע, וקפצנו לאכול.  בהחלטה של רגע החלטתי לוותר על הסטייק ולהסתפק בסלט.  כן, אני יודעת, לא נשמע כמוני, אבל קצת יותר מדי ג'אנק בימים האחרונים וסלט הרגיש קצת בריא.

האוכל הסתיים וחזרה אלי לדירה. הסרט היה נהדר.  יש משהו נחמד בסרט עם דמויות מוכרות ושחקנים שונים.  סיילר מגיבורים בתור ספוק, הרולד בתור סולו (ברצינות? חצי מהסרט חשבתי שהוא מחפש איזה white castle) ואיזה יפיוף בתור קירק.  תמיד יש בחור יפיוף בתור קירק, אבל זה עדיין נחמד.

הסרט הסתיים, הזמן עבר, ישבנו, קשקשנו, והחלטנו שזו אחלה הזדמנות לראות את Zombieland, בmovie tavern הקרוב לאזור מגורי, כי יש שם גם אוכל, ובגלל הסלט המיותר אני עדיין מורעבת.  זומבים הם לא כוס התה שלי. אבל קומדיה על זומבים עושה לי נעים.  קולח, חביב ואחלה אוכל (למרות שקצת קשה לצרוך אוכל בזמן שזומבים אוכלים על אנשים על המסך הענק שממול). אחרי הסרט, כשניק, כהרגלו בקודש, מודיע שהוא עייף וצריך ללכת הביתה לישון, חזרנו אלי.  הלישון של ניק התחלף בפרק של קליפורניקיישן ובעוד אחד של סאות' פארק (זה עם הסלבריטאים המתים, ומייקל ג'קסון שמודיע שכולם בורים והוא בעצם ילדה לבנה קטנה) וניק סופסוף חתך הביתה.

זה היה יום של קולנוע, סתלבט ואפס מחשבות מטרידות. יום כזה שאין הרבה ממנו. רק רוגע, והרבה.

בין לבין עלעלתי קצת בספר The End of the Road שדניבוי התקשר במיוחד להמליץ עליו (ובינתיים הוא נהדר), אכלתי לא מעט, יצאתי ל2-3 הפסקות סיגריה והתחלתי לסרוג כיפה חדשה.  את הקודמת שלחתי בדואר לסבא, וזו שלפניה זרוקה במגירה.

היום הוא לא יום של כתיבה או פוסט מלא משמעות, אבל צריך לדעת גם להנות ולציין את הדברים הקטנים שבחיים.  הם מרכיבים תמונה כוללת ונחמדה.

יוני מתוכנן לביקור בארץ.  ג'וש השחיף רוצה לבקר ודרש בתוקף שאצטרף ואראה לו את מרחבי ארץ ישראל הקטנה. אז כנראה שאבוא. או לתקופה או לצמיתות. תלוי בהרגשה, משערת…

ובכל מקרה, לאחותי היקרה (כל ה4) – טוב שאת חלק ממני, או שאני חלק ממך, או לפחות הגנים דומים.  את בסדר גמור, את.  אם בכלל את קוראת. גם אתה בסדר אח שלי

Live Long and Prosper. ושנה טובה.