31 בינואר, 2008 בשעה 13:34 · שייך לקטגוריית כללי
סופרמן בדיוק נחת במרפסת של הדירה שלו, הוא עזב את מטרופוליס מזמן, אחרי שלואיס עזבה אותו בשביל הבחור ההוא שהביא לה עיתונים בבוקר, הוא לא יכל להישאר שם יותר, במיוחד לא אחרי מה שקרה לבחור ההוא, הם לא גילו מעולם מה קרה לו אבל לואיס צעקה עליו באותו לילה, שהוא מנוול ורוצח בדם קר, היא אמרה שהיא יודע שהוא זה שדחף אותו מהצוק ההוא, שהוא לא התאבד, שהוא, סופרמן הציל ילדה קטנה מתאונת רכבת ואז טס ישר כדי לדחוף אותו מהצוק ועוד הספיק לנחות אצלה בבית עם פרות יבשים שהיא כל כך אוהבת מספרד, היא אמרה לו שהיא לא רוצה לראות אותו יותר, שהוא מחוק אצלה, הוא אפילו לא ניסה להסביר, פשוט ריחף משם עם הגלימה בין הרגלים.
סופרמן התיישב על הספה ופתח את הטלוויזיה, הוא ראה את הטיל ששוגר לכיוון ניו יורק, בהתחלה הוא חשב לעצמו שאם הטיל יפגע אולי זה יהרוג גם אותו, אבל אז הוא נזכר שזה לא ואם הטיל יפגע המון אנשים ימותו והוא יצטרך לתת דין וחשבון שוב, אחרי הוועדת חקירה של התאומים הוא למד שלא להתעסק עם הממשל הפדרלי, אז הוא טס טיק טק לכיוון הטיל, תפס אותו עם 2 הידיים והעיף אותו לכיוון הכללי של הירח, שניה אחרי זה הוא נזכר שהחברה מנס"א אמרו לו לא להעיף יותר דברים לחלל, הוא טס ממש מהר ותפס את הטיל בשניה האחרונה, הוריד אותו בזהירות לכיוון האוקיינוס האטלנטי, אז שוב פגעה בו ההכרה, גרינפיס חטפו עליו קריז רציני בפעם האחרונה שהוא זרק משהו לשם, בחוסר רצון מוחלט הוא טס לקוטב, הטיל כבר איבד את הדלק שהניע אותו והרכיבים האלקטרונים קפאו, הוא הניח אותו בזהירות ליד המערה שלו, עם כל שאר הדברים שבני האדם זרקו אחד על השני ואף אחד לא רצה יותר.
הוא טס חזרה הביתה ולא ציפה לאיזו שמחה או מסיבה, אבל לפחות תודה, הוא נחת עם 2 רגליים יציבות על המזח כשאחד הימאים צעק לו "אז מה? עשית לנו מופע הא? זרקת לשם ותפסת וזרקת לשם ותפסת, מה אתה חושב? שאתה יותר טוב מאיתנו??" הימאי ירק לכיוונו, סופרמן החזיק את עצמו והתחיל להתעופף חזרה באוויר לכיוון הדירה שלו.
עכשיו המושל מתראיין בחדשות, הוא אומר שסופרמן והמדינה עוד לא הגיעו להסכמה לגבי מה שהוא עשה בבניין העירייה, נכון שהוא הציל מעל ל70 אנשים בשריפה ההיא, המושל אמר, אבל למה הוא היה צריך להיכנס מהתקרה? הוא צעק למיקרופון כאילו אם הוא יצעק חזק התקרה שמאחוריו תבנה מעצמה, סופרמן החליט להיכנס למקלחת, הוא קיווה שיש מים חמים, הבעלים של הבניין אמר לו שיש בעיה עם הדוד, אבל הבניין נקי מחרקים כבר חודש והוא מנסה לטפל בבעית הזבל שמסביב, הכל בגלל האיגוד, האיגוד וסופרמן הוא אמר, הוא שלח לו כבר 10 מכתבים, אבל סופרמן לא בא לעזור לו לנקות, חלאה הסופרמן הזה הוא אמר לקלארק, וקלארק הנהן בהסכמה ושאל כמה השכירות.
סופרמן הוריד את החליפה שאמא שלו תפרה לו, אוי כמה שהיא אהבה אותו, אבל היא כבר לא איתו, הוא ניסה להציל אותה, אבל אפילו הוא לא יכול להציל אנשים מסרטן, במיוחד אחרי שהם מקבלים את הסרטן מהחשיפות לרדיואקטיביות מהחלל, אמא שלו לא אמרה לו את זה אף פעם, היא תמיד אמרה שהיא מעופפת והראש שלה בחלל, בגלל זה היא נחשפה לרדיואקטיביות, אבל הוא ידע שזו הייתה החללית שהביאה אותו לכאן, היא זו שנתנה לה את הסרטן.
סופרמן הסתכל לכיוון הדג שלו, הוא קרא לדג רפי, כשסופרמן היה כמעט ערום, נשאר רק עם תחתונים צמודים וסגולים, אלו שאף אחד לא ראה, למרות שפעם שאלו אותו אם הוא לובש משהו מתחת לתחתונים שהוא לובש מעל, הוא ניסה להסביר שאמא שלו, בימים האחרונים שלה, איבדה את הצפון טיפה והכריחה אותו ללבוש אותם על הטייטס, ומאז הוא נשאר ככה, אבל הם לא הקשיבו, הם חיכו שהקהל יפסיק לצחוק ולעשות קולות של בבונים חרמנים, ואז הם עברו לפרסומות והוא לא הספיק לדבר.
רפי, הדג, הסתכל לכיוונו ואמר לו משהו, אבל סופרמן לא שמע אותו, הוא נכנס למקלחת, הוריד את התחתונים הסגולים ונתן למים לרדת עליו, כמו גשם באחד מיערות הגשם, כמו מפל מים בניאגרה, המחשבות רצו לו בראש, הפעם הראשונה שהוא הצליח לעוף 10 מטר, מסיבת הסיום של התיכון, היום שהוא התקבל לדיילי פלאנט, הפעם הראשונה שהוא ראה את לואיס, הפעם הראשונה שהוא נישק אותה, אותו יום שעשו מצעד עבורו במטרופוליס, היום שבו ילד קטן אמר לו שכשהוא יגדל הוא רוצה להיות בדיוק כמוהו, אותו ערב שהכריזו עליו כאיש השנה, ההבטחות שהבטיחו לו, התהילה שברחה לו, והנה, עכשיו, הוא פה, בדירה 18 בבניין שכוח אל, כורע בתנוחת עובר, המים זורמים על השרירים המושלמים שלו, שולחים דמעות גדולות ומושלמות לביוב.
21 בספטמבר, 2007 בשעה 10:07 · שייך לקטגוריית כללי
שמשום מה לא נותן לי להוסיף טקסט כמו שצריך, וחבל… (גוגל מאפס פיזדייץ)
הבוקר התחיל בשיחת השכמה מדביר (ברבע לחמש לפנות בוקר), המשיך בשיחת השכמה מאמא (בעשרה לחמש לפנות בוקר), המשיך בשיחת השכמה מאיתי (בחמישה לחמש לפנות בוקר) ונפתח סופסוף בחמש ועשרה, בטלפון וידוא הריגה… אהההה… השכמה, מחורף (לא איש חדש, אותו הדביר של לפני כן).
בפעם הראשונה מזה שבוע לפחות קמתי בכיף שלי, הכנתי ארוחת צהריים, צחצחתי שיניים כמו שצריך (ולא ב50 שניות, זמן שיא) ואפילו הספקתי להוציא את האשפה לפח (not a minute too soon).
שש ועשרה ואני חוצה את הכביש לכיוון הסטארבאקס.
אחי האהוב שבקנטקי אמר לי לא פעם ולא פעמיים שחשוב שאשב לפחות פעם בשבוע איזו שעה בסטארבקס, עם ספר/מחשב/כוס קפה. העיקר שאכיר קצת פרצופים ושיכירו את שלי. זה טוב שיש פרצופים שאפשר להגיד להם שלום בצ‘כונה.
מכבה את הסיגריה של הבוקר ליד הדלת ומסמנת לקופאית בשפת סימנים – ”נשמה, יש מצב לקפה?“ שמצידה מדביקה חיוך לפרצוף ומהנהנת.
עם חיוך גדול לפנים אני נכנסת. בדלת. אף יהודי קודם. בשיא התנופה.
עם דמעות בעיניים ופרצוף מעוות מכאב אני פותחת את הדלת ונכנסת כמו שצריך.
הקופאית מסתכלת עלי, מתאפקת לא לצחוק.
I knew it was too early for me to be awake. חיוך.
הקופאית צוחקת.
מזמינה קפה מוקה (לא משהו) וcheese danish (יאממממממי) כשפתאום עולה בי קבס.
מספיקה למלמל משהו על כוס מים בלי קרח לפני שאוחזת בי צמרמורת ורצה מהר מהר לשירותים. אחרי הקאת מיצי הקיבה שמילאו לי את הבטן אני רואה שהשעה רק 6:20. יש זמן לשבת לאכול ולשתות, ולראות איך התחושה.
בינתיים מסמסת לסטפני, שנכנסתי בדלת, והיא מצידה מגיבה שלפחות טוב לדעת שהתעוררתי (יש סיפור נורא עצוב על ילדה שהתעוררה שעה ומשהו אחרי שהשעון שלה התחיל לצלצל ואיחרה ב3 שעות לעבודה, אבל לא נעלה את זה כאן ועכשיו).
נסיעה לרבותא, כשבדרך אח-שלי-גיבור מסמס שזה נשמע כמו great ice breaker, or should i say face breaker? ואני מגיבה שזה יותר nose breaker, כי נורא כואב.
לעבודה הגעתי בזמן שיא (בשש ועשרים וחמש הייתי על אוטובוס ראשון, בשש וחצי על האוטובוס השני, ובשבע ורבע תפסתי את הshuttle של הקולג‘ הרבה לפני התחנה, סתם כי הנהג זכר אותי) – כל זה במיוחד בשביל לגלות שיש בעיה עם חצי מהחשמל במשרד שלי. בדיוק בחצי שלי. וfacilities לא עונים, כך שזו ההזדמנות לעבור סופסוף משרד. אני עם הבחורים הטובים של המערכות. כריס לוט שאחראי על כל הטכנאים 
ופרנק עם שם משפחה ארוך כלשהו שאחראי על הרשת של המחשבים. שקטים ברמה מפחידה (לא היה לי נעים לאכול פרינגלס, זה הפריע לדממה). אבל נחמד.
סוף היום, טרמפ לסאנסט עם סוזן, הספרנית הנחמדה של הקמפוס (השניה מפחידה אותי) ואז אני רואה את זה. הפקק הנוראי של יום חמישי. אין תנועה. כל פעם שמתחלף הרמזור לירוק עובר בערך רכב אחד.
ממתינה ו2 מקסיקניות עוברות לידי, אומרות שהן עברו כבר כמה תחנות ולא ראו אוטובוס. מנסות לתפוס אחד בסוף הפקק. אני מצטרפת אליהן (סימן של play בתמונה בפוסט הבא) וחותכת בBarrington מתוך המלצה שלהן שאעלה על הbig blue bus ואתפוס את האוטובוס של סנטה מוניקה בולאוורד.
הולכת. הולכת… ואז קולטת רחוב מוכר, הולכת עליו. ואז מגלה שאני בכיוון הלא נכון. מסתובבת לSan Vicente ומתחילה ללכת. ממשיכה ללכת עליו. אמור לחתוך את Wilshire ולהגיע לSanta monica blvd.
יאאאאאא אני בברנטווד. הנה סושי!
מנה של סושי צמחוני ואני ממשיכה ללכת. הופ, הנה Wilshire, אבל גם בו התנועה לא זזה. נו, נמשיך…
Texas Ave, Ohio Ave. יא, מה זה? סנטה מוניקה פיזדייץ.
רק למה יש כאן רק תחנות של קו 4? הוא לא יעיל, עוצר בכל פינה. רוצה קו 704. מה זה כבר עוד רחוב הליכה?
יאאא, הגיעותי לחנות ספרים יד שניה. אחרי 20 דקות יוצאת משם עם 4 ספרים שיעבירו לי את יום כיפור (2 פול אוסטר, אחד טוני מוריסון ועוד ספר מומלץ על ידי המוכרת)
עשרים דקות ו4 רחובות אח“כ סופסוף יש תחנה משותפת ל4 ול704. alas – הגיע רק החד ספרתי. שאני לא אעלה על אוטובוס? אני עשרים דקות גג מהבית.
אז זהו, שזה רק כשאין תנועה.
שעה ורבע וסיפור כמעט מלא של האחות שנתקלה בבחורצ‘יק שלא ראתה איזה שבועיים וסיפרה לו על החבר מגיל 17 שכבר 14 שנים משחק בה. and he’s a daaaaaaawwwwwwwwg.
מקלחת, פיפי, מחשב ולישון.
so long and thanks for all the fish.
22 באפריל, 2007 בשעה 23:49 · שייך לקטגוריית כללי
אז ה-בחורצ‘יק, דביר-חורף-חזן, הציל אותי מעוד דף myspace גרוע ומשעמם ועזר להביא אותה בעיצוב נחמד, יפה, נעים לעין ולהפטר מעשרות תגובות מעצבנות.
ברגע שהכל מסודר – הרבה יותר קל להוסיף ולעדכן. החלפתי שיר שמתנגן לי ברקע, הוספתי חברים חדשים (העיר הזו תחזיר לי ת‘שליטה בחיים?), ובכלל, הפכתי את המייספייס שלי למקום ראוי למגורי אנוש.
השימוש המלא עדיין בספק, לא בדיוק ברור. אולי סופסוף פרוייקט הספר עם ברק יכנס להילוך, אולי גיבוי לדף שלי בבמה. שאלה טובה, לא בדיוק ברור מה יהיה השימוש.
אבל חשוב לי הmyspace. ולא בדיוק ברור למה.
אז בחורצ‘יק – תודה. עדיין מחכה לפוסטאורח. שווה לחכות. זה יהיה על פורנו. (נו, לא בטוח, אבל למה לא למשוך עוד כמה חרמנים מגוגל שמחפשים זונות על הגדר*?)
—
* מאז פוסט ה“טלפונים של זונות“ הגיעו עוד המון המון המון המון המון מבקרים לבלוג שחיפשו בגוגל ”זונות“. מוזר מוזר. וכן, ”זונות על הגדר“ זה משיר של שלמה ארצי. shoot me.
23 בפברואר, 2007 בשעה 14:51 · שייך לקטגוריית כללי
איתי חגג לו יומולדת ביום ראשון, ה18 לחודש. לרגל המאורע המשמח (וגם בשביל להוציא לינשוף את העיניים) – המראנו לפראג, לארבעה ימים של תרבות, נוף, חו“ל ואלכוהול זול.
אז להוציא את חורף שיצא בן של עז (כמו תמיד) וויתר על הגעה לבירה של המדינה בה הוא חי בשנתיים האחרונות בשביל לראות אותי (קראו שוב את המשפט, אולי הפעם תבינו) – היה כיף.
ראינו את הטירה של פראג, טיפסנו 287 מדרגות לראש המגדל של הקתדרלה, הלכנו על המרצפות שוברות הרגליים בכל העיר העתיקה, עלינו 125 מדרגות במגדל של גשר קארל. הלכנו על גשר קארל. שתינו בירה זולה, אכלנו פיצה יקרה, נשנשנו פלאפל שהגיע משום מה עם מיונז (לא בנוסף, במקום חומוס וטחינה. זונות!), הגענו אפילו לחומוס. באיזו מסעדה לבנונית בקניון נובי סמיכוב (כן, השמות שם גרועים לאללה) מכרו חומוס. חורף המליץ. כשהגיע אליו הSMS שבישר שזה חרא חומוס הוא אמר – ”כן, ידוע“. למה הוא שלח אותנו לשם – אני לא יודעת.
יש הרבה זונות בפראג. זונה לתחבורה ציבורית. זונה להולכי רגל. סוף זונה, או זונה סוף. זונה מתחילה. חורף טוען שזה בעצם zone, לי נראה שהוא מתבייש בזה שכל אזור נקרא על שם איזו קורבה (וזו המילה הצ‘כית לזונה).
תמונות עוד יגיעו בהמשך. הזכויות שמורות לאיתי והוא עדיין לא פרסם אותן.
עייפות מטורפת ואני עם 3 עבודות. יאללה מקלחת – עוד שעה למלצרות.
26 באוקטובר, 2005 בשעה 0:42 · שייך לקטגוריית כללי
So i've got myself a boyfriend. pretty cool. problem is – baby's going to the fucking czech republic for a few years next week.
This past week was drinking almost every night, with Dvir's friends and such.
today i even forgot my credit card in the bar. a friend of mine was around so he got it to me.
and then i decided i'll keep a bathroom in the house all for myself.
do you know what its like to have this tiny bathroom no one uses, because it's way to small?
well, i got one, just outside of my room. and today i decided to take over, conquer.
any ideas what to do with it?
thought of having a notebook with a pen, just in case.
i have drunk posts. they take seconds to write, and are so lousy!!!
night
9 באוקטובר, 2005 בשעה 6:12 · שייך לקטגוריית כללי
ניי ניי ניי ניי ניי!בזמן האחרון, מאז שחזרתי לגור אצל ההורים, התחלתי להכיר את האזור שלי.
גבירותי ורבותי (2 האנשים שקוראים את הבלוג) — אני גאה להציג את אזור השרון. משופע בקיבוצים/מושבים/ערסים וכמה קיבוצניקים לא רעים בכלל.
איפהשהו באזור פרדס חנה (מוגזם לבקש ממני לדייק, היה לילה!) יש את הזוקיני. פוטנציאל לא רע, חבל רק שהמלצריות פרחות, ושבימי שלישי יש דאנס בר-מוזיקה שחורה. כל פרחות וערסי האזור הגיעו.
בירה סבירה, מילקשייק טעים (כך שמעתי), וקוסמופוליטן שווה לתחת.
לא ברור לי למה, אולי העובדה שחורף היה שם במקרה באותו הערב, המקום נראה לי חביב.
הבטחתי לעצמי להחזיר ביקור בחמישי בלילה כלשהו, כשיש מסיבה עברית (או בשני, כשבירה עולה 5 שקלים…)
בשישי בערב, סביבות חצות, כשסינדרלות כבר חוזרות הביתה, קפצתי עם קובי (מכר מילדות שגיליתי באינטרנט לפני חצי שנה, אולי קצת פחות) למקום חביב בשם Goose. ממוקם בעין שמר, מעוז השמוצניקיות, ודבר מוקצה מחמת מיאוס בשבילי עד לא מזמן, ואחד הפאבים המקסימים שיצא לי לשבת בהם.
מבחר אלכוהול נחמד, מחירים הוגנים (לא צריך להגזים, לא זול, אבל ממש הגיוני), ומבצעים שונים בכל יום/שבוע על משקאות חביבים. כך ניסיתי ”אייריש מיסט“, ליקר דבש על בסיס וויסקי, דומה לדרמבואי/ייגר דבש, גם שוט של ג‘ק (ליתר דיוק שוט כפול) וטיפ טיפה WOO WOO, עם פלח אננס טרי.
ישבנו שם על הבר, ליד דנה הברמנית, שקובי מכיר מימי התיכון העליזים שלו. בכלל, המקום שרץ חברים מהתיכון של קובי ודנה. נראה שבכל פעם שהיא עובדת, הם משתלטים על הפאב. היה מפוצץ, כבר אמרתי?
התגלגלנו חזרה בסביבות 3, נראה לי. כולה 3 שעות בחוץ, ואני מסובבת קלות. שיגעון.. :רשע:
שבת בצהריים, כשסופסוף התעוררתי (לגלות שההורים, סבא סבתא והבנדוד כולם בנמנום צהריים), לקחתי לי ליד את הספר של הרב לאו, סיפור החיים שלו. מרתק, העביר לי 3 שעות, מתוכן הופרעתי רק ע“י צליל הודעה.
האיטלקי, אחרי שבוע באיטליה כנראה החליט שלא הייתי עד כדי כך לא נחמדה (לא ברור לי איך הוא החליט את זה, די התחמקתי ממנו בשבוע וחצי האחרונים בהם היה בארץ), שלח בSMS את המספר שלו. וגעגועים.
חמוד האיטלקי. זה פועל רק באנגלית עם מבטא איטלקי. אם הייתי מתרגמת את השטויות שלו לעברית – הוא היה יוצא ערס ממוצע…
מישהו יודע מתי שווה לטוס לאיטליה?:חיוךג:
26 בספטמבר, 2005 בשעה 0:18 · שייך לקטגוריית כללי
Been to Horef's 3 nights in a row. it's not what it sounds like. He's leaving to the czech republic mid october. just trying to spend as much time possible till then. Nargila, Food, Coke, tons of laughs, and then going home, to boredom, and lazyness that doesn't allow me to go to sleep.
which brings me to:
- I'm so lazy, i can't switch the lousy song i have playing.
- I'm so lazy, i can't go to sleep.
- I'm so lazy, i can't change my clothes.
- I'm so lazy, i didn't even call danny today. god knows i wanted to. he's even a free number.
- I'm so lazy, i'm dehidrated and don't get something to drink (30 steps away)
- I'm so lazy, i'm having dumb arguments with people i don't know, on Yahoo messenger.
- I'm so lazy, my flip flops are still on my feet, and they're not even comfortable.
- I'm so lazy, i don't work now, even though time is money, and god knows i need it!
- I'm so lazy, i still have a lousy playlist. can't bother with changing it.
- I'm so lazy, i just copy&paste all the "I'm so lazy, " parts of the sentence.
- I'm so lazy, i think better stop this now, because i'm running out of ideas.
