22 ביוני, 2008 בשעה 22:00 · שייך לקטגוריית כללי
אחרי ימים רבים, שבועות, חודשים, שבהם הזנחתי את ארוחות יום ראשון אצל מיקי לטובת עבודה/טיולים/סתלבט/ֿ world of warcraft – סופסוף נסעתי.
המאורע – יומולדת 20 לעדן, הבת של מאאת ומיק.
בנוכחים – יםםםםםם אנשים. את חלקם מעולם לא פגשתי, השאר בני משפחה אהובים.
במזון – עוף ונקניקיות בגריל, לאוכלי הבשר שבחבורה, פיצה, סלט, פסטה וחומוס (כי חומוס הולך עם הכל…) לצמחונים. גם צ'יפס וגוואקאמולי, כמובן. ברגיל.
ים תמונות צולמו במצלמה שלי שעברה מיד ליד במהלך הערב כולו. מחר אעביר אותן סופסוף למחשב, אח"כ גם אעלה לפייסבוק, לגלריות התמונות וכו' – על מנת שיופצו לרחבי תבל.
היה נחמד, נחמד שהיה, שבוע הבא אין ארוחה, הגברים יוצאים למסע דיג בקנדה. ביקשתי ממיקי שידוג דג גדול, יכתוב עליו "עמיה" ויצלם, שאדע שהם חשבו עלי במהלך הדיג.
ארז, ישראלי המחמד שלי 
– הוא דגיג. דגיג עד כדי כך שצריך לחייך חיוך זדוני המרמז על כוונת דגדוג – והוא מתגלגל מצחוק על הרצפה, תוך צעקות – "stop it!".
בשירת התקווה סוערת ובברכת חג שמח וצום מועיל – אני עמיה. סוג של חזרתי.
והנה כמה תמונות מתוייגות בפייסבוק:
http://www.facebook.com/album.php?aid=55969&l=9fffc&id=575401144
והרי כל רצף התמונות בגלריית המק שלי. רחמנות, יהודים, השירות איטי ויקח קצת זמן עד שהכל יטען:
http://gallery.mac.com/damtiela#100127
31 במרץ, 2008 בשעה 21:57 · שייך לקטגוריית כללי
יומולדת ב27 למרץ, כמו בכל שנה.
הפעם לא תכננתי לחגוג. רק לראות מקום חדש שמעולם לא ראיתי.
טולסה אוקלהומה. לא רק שמעולם לא הייתי שם, גם לא נראה שאי פעם תהיה לי סיבה להיות במקום. אז, קניתי כרטיס טיסה וטסתי.
מה יש בטולסה?
הרבה אנשים שאומרים y'all, כובעי קאובויז, טנדרים, ילדים בלונדיניים ווואפל האוס. הרבה וואפל האוס.
גם The golden driller, פסל בגובה75 פיט (תמונה שלי איתו בגלריה), מלאאאאאן בתים ענקיים, קניון עם חולצות של אסקימו ג'ו, גשר מעל נהר ארקנסו, וקניון, כבר אמרתי? יצאתי ממנו גם עם 2 רצועות חדשות לשעון פוסיל שלי… יפה. purdy!
לאן בשנה הבאה?
תמונות – פה:
http://gallery.mac.com/damtiela#100088/
19 בפברואר, 2008 בשעה 11:45 · שייך לקטגוריית כללי
מייק חטף מכות. טוב נו, מכה. שפשוף. וכל הצד הקדמי ליד הנהג פצוע וכואב.
איתי כבר כתב על זה. אפילו העלה תמונה.
איזו טנישה ניסתה לקחת פניה ימינה מהנתיב השמאלי (!), לתוך חניה של תחנת כיבוי אש (!! – לא חוקי במדינת קליפורניה), בלי לאותת (!!!) ובלי להסתכל מעבר לכתף, לוודא שאין אף הונדה פיט דנדשה שתאבד את הברק בגללה.
הביטוח לא עונה לטלפון – "תקלה טכנית בקווים".
אבל אתמול איתי חגג יומולדת. וזה בעצם מה שמעניין אותנו כאן.
מכיוון שמייק היה קצת מושבת – התחלנו את הבוקר באוכל. כי זה חשוב. אחר כך הגיעה הטלויזיה החדשה שלנו. בדיוק בזמן בשביל לגלות שהPS2 שאחי שלח לי לא מתפקד משהו.
לקראת 11 צעדנו רגלית למקום הכי מגניב בעיר – The Grove
בגרוב קנינו קצת בגדים, קצת שטויות ואיזה iphone שאחי היקר ביקש.
מכיוון שיש שם קולנוע – החלטנו גם לראות סרט. Jumper. סרט חמוד, לא מלהיב במיוחד (עם שחקן הורס לאללה, אבל זה לא העיקר).
צהריים, בית, רוגע, SMS מארז, חבר של מאדי, שתוהה לגבי התוכניות שלנו להמשך הערב. דיברנו על סרט.
מפה לשם – הבחור מגיע בתחבורה ציבורית, צועדים לCheesecake Factory שבגרוב ומשם לסרט – There Will Be Blood.
ארז ואיתי לא אהבו את הסרט במיוחד, אני די נהניתי.
כן, זה היה נוראאאאא ארוך (שעתיים וארבעים), כן, הפסקול היה מטריד (מוזיקה מפחידה לאורך כל הסרט, כשבקושי משובצים שם קטעים אלימים/מפחידים/מצדיקים את הדירוג R שהסרט קיבל), העלילה די איטית, הסרט רגוע. אבל היה מעניין. הדמות קצת השתנתה, המשחק היה נהדר, ובאיזה שלב, אחרי שעתיים בערך, כשהישבן קצת התחיל להתאבן – אפילו נקרעתי מצחוק למשך שתי דקות, באיזו סצנה הזויה ומשעשעת, שרק לדמיין את חווית הצילום שלה הגבירה את הצחוק. (לא רוצה להוסיף ספויילר, תראו תבינו)
הסרט נגמר ב1:25 לפנות בוקר, הביתה הגענו קצת לפני 2. ארז הגיע לבית שלו רק בסביבות שלוש וחצי.
בוקר, ביטוח, קווים לא עובדים. מארה עליהם ולוואי ויזכרו לדראון עולם.
2 באוקטובר, 2007 בשעה 10:11 · שייך לקטגוריית כללי
וביום השישי, תקבע הפגישה המיוחלת לDMV. מראש קבעתי עם אנדי שנפגש שם. הוא גם היה אמור לתת לי טרמפ בהלוך, אבל הייתי באותו היום בקמפוס דוהני, מרחק של רבע שעה (לא כולל הכשרון של עמיה ללכת לאיבוד) מהDMV.
DMV, ללא אמריקאים שביניכם – הוא משרד הרישוי האמריקאי. המקום בו כל ההיספאנים נפגשים, מדברים, משחקים את עצמם קשוחים, וחוזרים בוכים הביתה לאמא, כי שוב הם נכשלו בתיאוריה. כמובן שהחזרה הביתה נעשית ברכב…
התור עבר די מהר. שילמתי 27 דולרים טבין ותקילין, הראתי דרכון, מילאתי טפסים, והופ — Out that door, up the stairs, Window 42.
פוטו רצח, טביעת אצבע וחתימה — ולמבחן.
35 שאלות, מתוכן מותר לשגות (בנסיון הראשון בלבד) ב6 שאלות ולעבור. חצי שעה וארבע שגיאות אח“כ – ועברתי.
בנסיון הנואש שלי להמיר את הרשיון הישראלי בכזה אמריקאי, עלה כי מכיוון שהתרגום על הרשיונות (הישנים) די גרוע, וכתוב שהרשיון הוא permit – לא מקבלים אותו בקליפורניה. זה לא משנה שאני יכולה לשכור רכב איתו – אבל מבחינתם אסור לי לנהוג בלי מלווה (permit הוא רשיון מוגבל, מותר לנהוג רק עם מישהו מעל גיל 18 עם רשיון תקף של קליפורניה באוטו, שחייב להיות מבוטח מפני נהגים בתקופת למידה).
ומשם חזרה לWeHo (כמו שאנדי הסביר לי – that’s what the cool kids call West Hollywood), למקלחת, התארגנות ואז טיילור ואנדי קופצים לאסוף אותי ומשם – ליומולדת של מאדי.
היומולדת של מאדי היתה מעניינת כפי שציפיתי. אנדי וטיילור חתכו אחרי שעה וקצת ליומולדת בגיי בר של WeHo – המנזר (aka – the abbey).
אני נשארתי לראות קצת ריקודי אש. בולעת אש (ואחת שגם יורקת, שוף… סתם בשביל שיעלה לך חיוך על הפנים) – ריקודים על הגג, משהו מאלף.
ומשם למרפסת מעשנים. מטר שבעים על מטר גודלה. דחוסים שם הרבה אנשים.
לאט לאט מתחילה לקשקש עם כמה פרצופים. עם כריס ומרגו, קירה ועוד כמה בלי שם. ואז נתקלתי במרשל והאנה. בני דודים. מורמונים. לשעבר. מרשל חשב פעם להתגייר, הוא עדיין רוצה להתחתן עם גבר יהודי. לפי החיקויים שלו לאמהות יהודיות – הוא יהיה אמא יהודיה מצויינת 
עם האנה דיברתי קצת הרבה. על דת, על קהילה, על דרך חיים ועל אמונה. יפה כמה שדברים דומים גם כשמדובר בדתות שונות לחלוטין.
הקשרים האלה צצים ועולים לי הרבה לאחרונה. כמו בשיחת מסנג‘ר עם גורדי, בחורצ‘יק נחמד שאני מתכתבת איתו כבר שש שנים, נוצרי אוונגליסט, שהסביר לי שההבדל ביניהם לבין הקתולים הוא שהם שרים, מדברים, נהנים בכנסיה. הקתולים הרבה יותר יבשים. הולכים לפי הספר.
משום מה ההסבר שלו (שהיה יותר טוב ממה שהבאתי כאן) העלה לי בראש את ההבדלים בין הבית כנסת האשכנזי והספרדי שיש ליד הבית של ההורים, בחדרה.
הביתה הגעתי עם מרשל והאנה. החלפנו טלפונים. החלטנו שחייבים לעשות מרתון סרטים (קצת אחרי שהם יקנו ספה) ולישון. מאוחר כל כך. הלכתי לישון בסביבות שלוש וחצי לפנות בוקר.
והגיעה השבת. שבת מנוחה. יום של סידורים בבנק (לא פלא שלא הגיעו עדיין הצ‘קים. הפקידה שכחה להזמין אותם… אוףףף…), טלפון מבטסי שמזמין אותי אליהם באותו הערב ואני מחליטה לקפוץ לעשות כביסה. 3 מכונות הפעלתי שם (אחת משולשת. ענקית… תעשייתית… לכל המצעים, 2 רגילות, מתוכן 1 כביסה עדינה. בייב – אתה לא גאה בי?!). שעתיים וקצת אח“כ ואני בדרכי ללונג ביץ‘.
לונג ביץ‘ שוכנת על חוף הים. סנטה מוניקה גם היא לחוף הים. מהבית שלי יש אוטובוס לסנטה מוניקה. ההגיון העקום שלי אמר שמשם תצא הרכבת ללונג ביץ‘.
את הכשרון של עמיה ללכת לאיבוד כבר הזכרתי.
כמעט שעה אח“כ, אני יורדת מהאוטובוס, חוצה את הכביש וממתינה לאוטובוס בכיוון השני. עכשיו כבר יש פקקים…
שלוש שעות אחרי שיצאתי מהבית – נכנסתי סופסוף לרכבת.
ארבע שעות אחרי – אני בלונג ביץ‘.
הסופ“ש עוד המשיך, הביתה הגעתי רק ביום ראשון בערב. מאוחר.
עכשיו סרט ולישון. ואולי גם בלי הסרט.
12 באפריל, 2007 בשעה 23:45 · שייך לקטגוריית כללי
היה יומולדת, גני יהושע, שישי בצהריים לפני שבועיים (בערך).
הגיעו אנשים כלבבי (איתי, בועז, אפי, סבא, אריק, איילי, אייל, דנה, חדוה, הינשוף, דניבוי, שי, שלומי, לואיס… וישמצב ששכחתי עוד מישהו, אבל עבר הרבה זמן מאז).
שתינו בירות, וודקה אתרוגים, אריק חיסל פלאסק של the balvenie (או איך שלא מאייתים את זה), אכלנו עוגת שוקולד בצורת גיטרה שאמא של איתי הכינה (יאאאאאאאאמי!) ושיחקנו קלפים. דוראק, נו שיט, טוטם.
היה טוב. נשרפתי טוב.
חזרנו בשעות הצהריים המאוחרות לבית של איתי, עם אייל קטן באמתחתנו. תוך כדי שיחה עלה הרעיון לעלות צפונה, לכנרת. ארקדי נשמע נלהב, אנחנו ארזנו, עצרנו אצל אייל בשביל שיכין גם הוא תיק תיקון, והלאה. ארקדי בינתיים הוריד התלהבות והודיע על ביטול, הזעקנו מיידית את אייל הגדול.
הנסיעה צפונה כוללת עצירה באלונים. יש שם מקדונלדס ואנחנו ממש ממש רעבים.
קבוצה של ערסים קטנים בני 12 עושה טרור במקום.
הם רצו במקדונלדס, זרקו אחד על השני המבורגרים וצעקו.
אף אחד לא הגיב.
באיזה שלב, כשהם יצאו החוצה ועשו תנועות מגונות לקהל בתוך המקום, אייל ביקש רשות.
הוא קיבל אותה.
אייל יצא לרכב, הוציא את האלה שלו וצעד אחריהם בפוזה מאיימת במיוחד. הדבר היחידי שהוא אמר להם היה – ”תרגעו!“. לא הרביץ, לא צעק, רק אמר – ”תרגעו!“.
בשלב הזה החלטנו לקפל את הבאסטה ולהמשיך בנסיעה, תוך כדי יציאה מהמתחם, קלטנו רכב סיור של מג“ב עוצר ליד הילדים. אייל צחקק, ואנחנו דמיינו את הילדים מספרים להם ש8 ערסים כבדים הרביצו להם עם אלה, אבל שהם קרעו אותם בשתי אצבעות, או כל הגזמה אחרת כשערסים קטנים נהנים להמציא בשביל להרגיש טוב עם עצמם.
המשכנו לכנרת. מדורונת, נשנושים, קצת אלכוהול – ולישון.
למחרת, עקב רוחות עזות וחרא תחזית מזג אוויר נסענו לכיוון קיבוץ יפעת, לפגוש את שחר, מג‘די ומשה. על האש נחמד שהסתיים בגשם סוער, האיילים תיקנו לשחר את הטלויזיה – וחזרנו למרכז.
שבוע אחרי (אחרי ליל הסדר טוב במיוחד ועוד כמה שטויות) – כנרת.
7 אנשים, 2 רכבים ואופנוע, 2 אוהלים, 3 מזרונים, 2 שקי שינה וכמות נדיבה של יין - עונת הכנרת 2007 מתחילה מבחינתי רשמית.
29 במרץ, 2007 בשעה 23:41 · שייך לקטגוריית כללי
ביום שישי, שעה 11 בבוקר, החניון של המימדיון (וגני התערוכה, וגני יהושע).
נא להביא בירות, נישנושים ומשחקי חברה.
גם את עצמכם, בבקשה.
אישורי הגעה והודעות על מספר מקומות פנויים ברכב יתקבלו בברכה.
27 במרץ, 2007 בשעה 23:38 · שייך לקטגוריית כללי
רבע לחצות, אני על כביש 1, בדרך מירושלים לת“א אחרי יום ארוך ומתיש של עבודה. 2 עבודות ליתר דיוק, ביקור משפחתי של גונן, נסיעה למעלה אדומים, קפיצה לקניות לפסח במישור אדומים, משם לאסוף את ויקה בלאט ולעיר, לערב בנות לקראת היום הולדת שיש לי היום עם כל החברות מימי האוניברסיטה. לא שתיתי, צריכה לנהוג.
בכל מקרה, לענייננו.
עצרתי בתחנת הדלק בשער הגיא. גם כי זה כיף וגם כי רציתי אוכל.
קניתי בורקס וביציאה סיפרתי לדוד שישב שם שעוד חמש דקות יש לי יום הולדת. קיבלתי פרח וכוס תה. ישבנו קשקשנו, הזכרתי לו את הפעם האחרונה שישבתי שם, והמשכנו לקשקש.
אחרי התה והסיגריה צעדתי נמרצות לאלי (האוטו של איתי). עשיתי ציף ציף באזעקה. התיישבתי, הכנסתי את הקוד ו —- לא מתניע.
מנסה שוב את כל התהליך – לא מתניע.
מתקשרת לאיתי, מרגיעה את עצמי ומחליטה לנסות שוב בעוד חמש דקות.
שוב למתדלקים שמשועשעים לשמוע שאני לא מצליחה להתניע ובינתיים SMS לפ‘ין.
אחלה התחלה ליומולדת, לא?
מוסעב, מנהל המשמרת בא לעזור לי להתניע.
ואז הוא מתחיל לצחוק.
”בטח שלא יתניע לך, האוטו לא נמצא בparking. עזבי, תשני שעה שעתיים ואז תסעי, נראה לי שאת לא מאופסת“.
אופס. פאדיחה. מי כשרון? אני כשרון!
25 במרץ, 2007 בשעה 23:34 · שייך לקטגוריית כללי
המאורע – יומולדת 22 לעמיה.
תאריך – 31 למרץ (כן, יודעת שהיומולדת שלי ב27 לחודש) – שבת.
מיקום – פארק הירקון (נתון לשינויים, עדכונים בבלוג ובסלולרי של עמיה)
שעה – החל מ13:00 (אל תגידו שאנחנו לא מתחשבים בהנגאוברים)
יש קוסם? – משחקי חברה, דוראק, תופסת, מחבואים, מונופול וכל מה שתביאו
אוכל? שתיה? משהו?! נעשה עיסקה. אני אוודא שיהיו מנגל וגחלים, אולי בשר כלשהו. פיתות, חומוס וחמוצים. אלכוהול בסיסי יהיה (וודקה, וודקה, טקילה, וודקה, בירהההההההה). משקאות נוספים – תביאו וכולנו נהנה.
—
עדכונים ורעיונות, טענות ומענות (אה, ואנשים שמגיעים עם רכב ומוכנים לקחת טרמפיסטים) – אלי במייל או בטלפון
8 במרץ, 2007 בשעה 23:27 · שייך לקטגוריית כללי
את הספר (The Russian Debutante’s Handbook, של גארי שטיינגרט) התחלתי לפני שנה בערך. אלו ביניכם שמכירים אותי יודעים שזה מביך. ספרים עבריים אני קוראת בקצב של 100 עמודים לשעה, ספרים באנגלית – סביבות ה30, בימים טובים 50 לשעה.
עם הספר הזה הייתי בכנרת, בעבודה, בירושלים (סוג של עבודה), בת“א, בפראג ועכשיו בארה“ב.
כן, ארצות הברית.
נחתנו ביום ראשון בבוקר, איתי נהג לפילדלפיה, שם השכמנו את אלישבע בעשר לפנות בוקר. התחלנו את היום במרץ מפתיע למדי עם המון הליכה והרבה קניות (שהם, כידוע, הדרך הכי טובה להמלט מהקור ברחובות). בסביבות שש רצינו לנמנם שעה, עד שיגיע דניאל (בעלה של אלישבע, שלא ראיתי שנה +). בשלוש בבוקר פתחתי את העיניים פעם ראשונה.
יום שני היה בסימן ציונות. לא מילה טובה. לאומיות? במילים פשוטות יותר ראינו איפה קמה המדינה. איך קמה המדינה?
חורף מסביר את זה די טוב: ”איך זה קרה? ובכן ילדים, סבא עלה על סבתא, היא גנחה והוא משך, היא לחצה והוא מחץ, סבתא השתוללה והוא נתן ואז כשסבתא צעקה, הוא גמר וכשסבא קם, קמה המדינה!“
בשלישי דניאל קיבל סופסוף חופש מהעבודה אז נסענו לראות את קינג תות. שזה הדרך האמריקאית להגיד tutankhamun בשפה שאין בה את האות ח‘. מכיוון שהפרנקלין אינסטיטיוט הוא ב-ד-י-ו-ק (עשר דקות הליכה) ליד המוזיאון לאומנות, הצטלמנו עם הפסל של רוקי ורצנו את המדרגות בשחזור די עלוב של רוקי 1. הנחמה הגדולה היא שראינו לפחות עוד ארבעה אנשים מביכים את עצמם בשחזור, ככה שאנחנו לא לבד.
היום יום רביעי. קמנו בבוקר לשלג (ולאפרו-משהו שעשה השכמה החל מ7 בבוקר לקראת הריסוס נגד הג‘וקים של 9), נהגנו להחליף את האוטו שעשה קצת בעיות והגיעונו לוושינגטון. ארלינגטון ליתר דיוק, ממש ליד הפנטגון ואיפהשהו אחרי השלט שאמר: George Bush intelligence או אוקסימורון כלשהו מהסוג הזה.
בארבעת הימים האחרונים גיליתי כאבים מוזרים שעשויים לעלות על רגליים עקב הליכה מרובה ברוחות עזות. הברכיים דווקא סבבה באופן מפתיע למדי, אבל כל השאר. פיייייייי!
מה נשאר עוד לפנינו?
זה הולך ככה.
3 ימים הבאים אנחנו בוושינגטון. בשבת אחה“צ מתחילים להתגלגל לכיוון לקסינגטון קנטקי, שם נשהה עוד שלושה ימים.
בחמישי נעלה לשיקאגו ונייפרוויל (פברבר של שיקאגו, שקט ונחמד, מזכיר מאוד את stars hollow) ומשם חזרה לניו יורק דרך קליבלנד (והדוד הנחמוד שלי הזמין אותנו לארוחה ולשינה ערבה)
4 הימים האחרונים יהיו בסימן פ‘ין. כן כן, הוא הזמין כרטיס, שכר מלון ואוטו.
פייר? לא אאמין עד שאראה אותו. ביומולדת הקרוב זה יהיה שש שנים בלי לפגוש את הבנאדם. שש שנים, פיזדייץ.
אם כבר ביומולדת עסקינן. אני חוזרת לארץ ב22 למרץ. ב27 יש לי יומולדת. ב31 למרץ – החגיגות.
שבת בצהריים, פארק הירקון (מיקום מדוייק – כשאדע איפה זה פארק הירקון). עלהאש, יש מצב ליותר על האלכוהול, אבל לזה אתם אחראיים.
מבטיחה לא לעצבן עם סיפורי ארצות הברית, אבל פאק איט – בטוח אשכח.
23 בפברואר, 2007 בשעה 14:51 · שייך לקטגוריית כללי
איתי חגג לו יומולדת ביום ראשון, ה18 לחודש. לרגל המאורע המשמח (וגם בשביל להוציא לינשוף את העיניים) – המראנו לפראג, לארבעה ימים של תרבות, נוף, חו“ל ואלכוהול זול.
אז להוציא את חורף שיצא בן של עז (כמו תמיד) וויתר על הגעה לבירה של המדינה בה הוא חי בשנתיים האחרונות בשביל לראות אותי (קראו שוב את המשפט, אולי הפעם תבינו) – היה כיף.
ראינו את הטירה של פראג, טיפסנו 287 מדרגות לראש המגדל של הקתדרלה, הלכנו על המרצפות שוברות הרגליים בכל העיר העתיקה, עלינו 125 מדרגות במגדל של גשר קארל. הלכנו על גשר קארל. שתינו בירה זולה, אכלנו פיצה יקרה, נשנשנו פלאפל שהגיע משום מה עם מיונז (לא בנוסף, במקום חומוס וטחינה. זונות!), הגענו אפילו לחומוס. באיזו מסעדה לבנונית בקניון נובי סמיכוב (כן, השמות שם גרועים לאללה) מכרו חומוס. חורף המליץ. כשהגיע אליו הSMS שבישר שזה חרא חומוס הוא אמר – ”כן, ידוע“. למה הוא שלח אותנו לשם – אני לא יודעת.
יש הרבה זונות בפראג. זונה לתחבורה ציבורית. זונה להולכי רגל. סוף זונה, או זונה סוף. זונה מתחילה. חורף טוען שזה בעצם zone, לי נראה שהוא מתבייש בזה שכל אזור נקרא על שם איזו קורבה (וזו המילה הצ‘כית לזונה).
תמונות עוד יגיעו בהמשך. הזכויות שמורות לאיתי והוא עדיין לא פרסם אותן.
עייפות מטורפת ואני עם 3 עבודות. יאללה מקלחת – עוד שעה למלצרות.
לפוסטים הבאים »
