28 ביולי, 2008 בשעה 20:22 · שייך לקטגוריית כללי
שיעור היסטוריה 11, בקולג' הקהילתי של לוס אנג'לס, אי שם בורמונט ומקסיקו… אהההה… סנטה מוניקה.
אמריקה היא שטן גדול, אין "אנחנו", יש רק בעלי כח, ממון, ואינטרסים. אמריקה היא טורף והטרף הוא כל מדינה בעלת נפט.
ג'ייאפקיי נרצח כי הוא לא הקשיב לבעלי האינטרסים, הסיאייאיי חיסל אותו.
האפיפיור הקודם דיבר נגד המלחמה, שבוע אחרי שנפגש עם ג'ורג' בוש הוא מת. אבל בוש בטח לא עשה את זה… האפיפיור החדש לא מדבר על המלחמה.
יהודים הם תרבות, לא קבוצה אתנית. הגיעו בכלל מאזור הים התיכון, צריכים להיות שחורים או חומים כולם, המנהיגים היום בישראל בכלל לבנים. על מה הם מדברים – זכות היסטורית? הם לא מתאימים לאזור!
גזענות היא כלי פוליטי. דת היא כלי פוליטי.
והמרצה שלי קצת לא מאוזן.
10 באפריל, 2008 בשעה 7:33 · שייך לקטגוריית כללי
אני לא משהו בעדכונים לאחרונה. התנצלויות לאיתי, שנראה שהוא היחידי שקורא פה.
אז מה קורה?
עבודה, הרבה עבודה, עבודה מעניינת. סיימתי סדרה של סדנאות לצוות ולמרצים בנושאי פאואר פוינט, המערכת שבה אנחנו משתמשים וכלי אודיו/וידאו סינכרוניים וא-סינכרוניים ללמידה. עוד סדנא גדולה מתוכננת לקיץ.
חוצמזה – המון קריאה על Instructional Design ועל כלים שונים. גם כמה מדריכים בשביל מרצים.
לימודים, ציונים טובים בשלוש העבודות הראשונות (קורס אנגלית, קריאה וכתיבה לקולג'). אנחנו מתעסקים הרבה במדיניות החוץ של ארה"ב, יתרונות וחסרונות, תופעות לוואי וכו'. המרצה נחמד, הסטודנטים לא רעים, ואני מתעוררת כל שבת בבוקר בשעה שבע וחצי בשביל להגיע לשיעור שמתחיל ב9:35.
איתי, מגיע לביקור ב18 לחודש, חוזר ב25. בסוף יוני הוא מגיע שוב ועושים טיולון לקליבלנד, לקסינגטון וחזרה ללוס אנג'לס.
פעילות פנאי, חוץ מכביסה ונקיון שאני לא עושה — קצת תלת מימד עם בארי, הרבה CSI, NCIS, חוק וסדר, without a trace, criminal minds ועכשיו גם באפי. אני בעונה השניה, פרק 7.
13 במאי, 2007 בשעה 8:42 · שייך לקטגוריית כללי
8 בנובמבר, 2006 בשעה 19:27 · שייך לקטגוריית כללי
שנת הלימודים הבעל“ט התחילה בקול תרועה. כן, באמת. בשפה נמלצת שכזו שמתעקשים שנכתוב בה. כבר אי אפשר להגיד מילים פשוטות כמו – ”הוא אדיוט“. הכל קורה בגלל שמישהו הוא ”בעל יכולות קוגנטיביות נמוכות“. קשה קשה עם כל המילים האלו.
רבותא בלאט הולכת לא רע גם היא. הבוס הציוני חזר להיות הנערץ. אולי גם בגלל הזמינות בכל פעם שאני לא מבינה כלום בלימודים. זה קורה הרבה.
קצת לפני תחילת הלימודים, בדרך חזרה מישיבת עבודה בירושלים עשינו תאונה. מר בחור כתב על זה פוסט בבלוג שלו, משהו על זה שהאטנו כשעברנו לנתיב יציאה מכביש 4, לפני אלוף שדה, והרכבים לפנינו פתאום נעצרו. גם אנחנו עצרנו, אחרי שנכנסנו ברכב שלפנינו. הכל בסדר, תודה שדאגתם, שאלתם, התעניינתם.
אז לימודים. 25 איש בקבוצה שלי בערך. לא רע בכלל. הקורסים חביבים (טוב נו, הגזמתי…) יש אפילו אתר סיכומים, רק שרפול ואני צריכים לעבוד עליו קצת (ליתר דיוק – אני צריכה להזיז את התחת שלי, הוא כבר עבד קשה להתקין) – זה בwww.query.co.il .
המון קרה בזמן האחרון. אחרי התאונה נסעתי עם אמא יקרה לי לבקר את אחותי בבית שאן. האחיינים גדלו הרבה. הם עדיין קופצים עלי שארים אותם כך שהאבחנה לפיה הם גדלו נכונה. הגב והברכיים מחזקים את הטענה. למדתי גם קצת. ממש מעט. אבל בעבודה, הו בעבודה!
המשכורות האדירות שלי (בוא נגיד שהם לא עוברות מספרי שגיאה בהתחברות לאינטרנט, כך שרק תומכים טכניים יבינו את עוצמת הבאסה) משתפרות מרגע לדודלי.
יש לנו חדר וידאו קונפרנס חדש במלון בירושלים, המקום יפה, האנשים טובים והעסקים אינשאללה גם כן.
אתמול היה וידאו קונפרנס עם NASA. אחרי שהבוס הציוני יחלץ את הצילום הכשרוני של המאורע (על הביצוע – אנוכי) תוכלו לראות את הנחמדות. מסתבר שמועצה אזורית גלבוע הקימה מרכז לחקר החלל ואסטרונומיה. לרגע המאורע (ופתיחת מגמה ב2 בתי ספר) היה טקס, הגיעה רונה רמון (שהמרכז נקרא ע“ש בעלה) ואנחנו חיברנו את האולם עם אסטרונאוט יהודי חמוד שנמצא כרגע ביוסטון, לקראת משימה שסיפר קצת על העבודה, ועל הרקע העצום שלו בעברית (הכולל חמש מילים – שלום, אמא, אבא, שתיים, שלוש 
)
דיברו גם ראש המועצה, המורה שניקץ עד שפתחו את המרכז, שרו כמה ילדים, ואז עלה בחור אמריקאי חביב. נציג השגרירות האמריקאית שנשא ברכה בעברית. היו אלו שלושה משפטים מקסימים. בסוף הערב מלא ילדים עמדו בתור להצטלם איתו דרך הסלולרי. הוא הרגיש סלב ואני התפננתי על הטרמפ שמר בוס סידר לי איתו לת“א. נסיעה ברכב דיפלומטי זה מוי כיף. מרגע שמצאנו את המקום בו הרכב חנה הכל היה פנאן. טיילנו בקיבוץ עין חרוד רבע שעה עד שנמצאה האבידה.
קיצר – רבותא רולז, סקול סאקס.. אור איז איט?
אה, אגב… נזכרתי באוסף תמונות מוזרות שקיימות לי על השרת מתקופות שונות, אז הנה 2 (בלי קשר לכלום):
גיל 17 – שירות לאומי:
יומולדת 19 – נסיעה לאילת עם החבר‘ה מפורום יוצאים בשאלה בתפוז :
7 ביוני, 2006 בשעה 6:36 · שייך לקטגוריית כללי
או משהו בסגנון.
התגובה הזו עומדת לי על קצה הלשון כבר חצי שעה (פלוס מינוס).
”ספרות זה מקצוע מיותר“, ”למה לומדים לשון?“ וכו‘.
כן, שוב רוטר.
לפני כל בגרות מתחילות ההודעות המתסכלות האלה. ילדים שמתלוננים על הבגרויות, על חומר הלימודים, על הרלוונטיות (וחלקם אפילו לא יודע מה פירוש המילה), על משרד החינוך וכו‘.
אני לא מתה על משרד החינוך, אבל זה סתם הרגל. מתסכלת אותי העובדה שאני לא יודעת איך להסביר להם למה ספרות זה מקצוע כל כך חשוב, למה הכרחי שיכירו את הסיפורים והסופרים האלה. את צ‘כוב, עגנון, ביאליק, שטיינברג, או הנרי.
ולמה ללמוד את המוטיבים, ולמה המיקודיות שמהם לומדים מנתחים כל סיפור בצורה שונה. איך מסבירים שבשונה ממתמטיקה אין סכמה ספציפית שלפיה מנתחים את הסיפור. שזה דומה קצת לתנ“ך, רק בלי להוציא את אותן האגרסיות מאלו ששונאים את התנ“ך ואת הלימודים.
זה חשוב. גם לשון. עד היום אני לא יודעת לנתח משפטים. בגלל זה מבנה המשפט שלי שווה לתחת כבר שנים.
עצבים יוצאים ממני כל היום על דברים שלא אמורים להטריד אותי כל כך. אם הם רוצים להשאר בורים – שיבושם להם, למה זה אמור להפריע לי?!
ואז אני נזכרת שאם הם לא יתחילו להעריך תרבות, עוד כמה עשורים רבים הסיכויים שלא תהיה לנו כאן תרבות (ולא, טלנובלות לא נחשבות. ולא אכפת לי שעופר שכטר כוסון ושבאלופה הוא קרא לסיגי כונפינה. הבנזונה).
