פקפקים

פק, פק, פק, פק, פפפפפקפקק. פקפקים זה כיף. פקפקים, למי שלא יודע הם האלה-ים* שעוטפים בהם דברים שבירים בזמן האריזה לפני שעוברים דירה. השם פקפקים הגיע בגלל הרעש הממכר שהם עושים, כשמפוצצים את בועות האוויר הקטנות. פק. פק. פק.
פק אחד בשביל המניאק שצחק עלי באינטרנט. פק אחר בשביל הבוס שעשה לי שטיפה היום בבוקר. כל פק מוציא עוד טיפה של גועל מהלב, מהראש, מהמחשבות. ואז נגמרים הפקפקים. או המחשבות.

השמועות טוענות שבימי הביניים הומצאו הפקפקים בזמן מצור על טירה באנגליה. הנפח שהיה שיכור, התגלגל בתוך בוץ שכלל כמה מרכיבים שנותרו סודיים כארבע מאות שנים. הבת שלו שעבדה כטבחית בטירה ניקתה אותו במטבח, מול האש ומהחום נוצרו הפקפקים הראשונים. השליט של הטירה היה כל כך נרגש מתחושת הפקפוק עד שהוא נכנע בתנאי שיניחו לו לפקפק לנצח. שעה לאחר מכן הוא חיסל את כל הפקפקים. אחרי יומיים הוא התאבד, מאחר ואיבד את ביתו, רכושו, אישתו וילדיו עקב הכניעה.

ארבע מאות שנים לאחר מכן הומצא הפלסטיק שהוביל לייצור המסיבי של הפקפק המודרני. היה זה קו פרשת המים של החיים כפי שהכירה אותם האנושות. החיים עד אותו רגע היו שלבים בדרך להשגת השלמות. משהומצאו הפקפקים – לא נותר לאן לטפס.

עם השנים השכילה האנושות להתמודד עם תחושת הריקנות על ידי הקטנת כמות הפקפקים המיוצרת. כיצד השניים קשורים? הגיוני מאוד. כמויות הפקפקים האדירות שיוצרו גרמו לאנשים לפקפק כל היום. הם פקפקו בנוגע לחיים, לאנושות, לנשים שנשאו, לילדים שנולדו, לעבודה, לפרנסה. כל הפקפוקים פגעו קשות בכלכלת העולם המערבי. הקטנת כמות הפקפקים הגבילה את מספר המפקפקים והכלכלה שבה והתייצבה.

בכל יום עומדים מאות אנשים בנקודות שונות בעולם ומפוצצים פקפקים. אם נקשיב לפקפקים לפי סדר מסויים ונתרגם אותם למורס יצא לנו מחזה של וויליאם שייקספיר. בנורבגית. אם נתעלם מהמורס ישאר לנו המון פקפוק.

—-
*אלה-ים. אלה-ים הם כל הדברים שאנחנו צריכים ממש ממש דחוף. כרגע. הדברים שבאותו הרגע הנתון כשאנחנו מתכוונים להגיד את השם שלהם – הוא בורח. הוא נעלם. ואז אנחנו נתקעים באמצע משפט, לא יודעים איך להמשיך… ”אלה-ים“.

 

(גיבוי תגובות:)

גונן כתב/ה,

24 בינואר, 2007 @ 20:06

:-)
את רק מוכיחה את הטענה שלי (ושל טאבו+) שכולנו דפוקים, חלק רק יודעים להסתיר את זה יותר טוב.

חורף כתב/ה,

24 בינואר, 2007 @ 20:09

גאוני! וכמו שמר אלכסנדר האדיר רשם פעם באחד מיוני המסע שלו, לאחר שכבש את מרבית חלקי העולם המוכרים לו :

1489 לפנה“ס – פיקפקתי היום על האלים, אני חושב שהם הולכים לפקפק לי את הצורה
1490 לפנה“ס – פק! פק! פק! אני מקווה שלא ישימו לב שלפי הפוסט הזה הפקפקים לא היו קיימים בתקופתי
1490 לפנה“ס-משהו שאני חייב לגלות, מה לפנה“ס לעזאזל אומר!
1492 -מתתי בגיל צעיר. (פק!)

damtiela כתב/ה,

24 בינואר, 2007 @ 20:11

גונן, אף פעם לא ניסיתי להסתיר. :-)
אגב, מחר רואה את אחיך, אחד מהם. שלח איתו את הספר!

חורף. וואו. תגובה מחורף. אין לי מה להגיד חוץ מ — פק!

חורף כתב/ה,

24 בינואר, 2007 @ 20:13

”תגובה מחורף“ גם כן..
היה יותר מעניין אם הוא היה מגיב טופלס..
רגע..
שיט!

damtiela כתב/ה,

24 בינואר, 2007 @ 20:17

ה‘ ירחם. הנוער של היום. חסרי בושה.
אסור לחורף לרמוז שהוא טופלס אלא אם כן הוא מביא הוכחה (תמונה, כן? ולא של כוכבת פורנו).

שיט?!

חורף כתב/ה,

24 בינואר, 2007 @ 20:37

ביקשת תמונה, על אחריותך בלבד!
http://img267.imageshack.us/img267/1341/horef4ps.png

וסליחה על עריכה, התמונה המקורית לא נשמרה נכון בפוטושופ הארור!

T7 כתב/ה,

24 בינואר, 2007 @ 20:54

לא ייאומן כי יסופר.

פוסט שלם המספר על הניילון-מלא-האוויר המכונה ”פקפק“.

אלוהים יודע איך החיים שלי היו ממשיכים ללא קריאת הפוסט המדהים הזה.

רוב תודות עמיה.

damtiela כתב/ה,

24 בינואר, 2007 @ 20:57

T יקירי. נראה אותך מוצא את השם האמיתי של הפקפק. עד אז – (וגם אח“כ, קיבינימט. פעם ראשונה שבאמת כתבתי מזה הרבה זמן) תן כבוד לפוסט הפקפק…

Raful כתב/ה,

24 בינואר, 2007 @ 20:58

עמיה, שוב לא לקחת כדורים והמצאת דברים? הרי כולם יודעים שקוראים לזה פלסטיק בועות (“פצפצים“, כי מפוצצים את זה), והם הומצאו בטעות ב-1957 על ידי המהנדסים אלפרד פילדינג ומארק צ‘בנס, כשניסו ליצור טפט פלסטי עם גב מנייר שיהיה קל לנקות.

אגב, למה לא קישרת לאתר שאפשר לפוצץ בו בועות, כמו זה?

damtiela כתב/ה,

24 בינואר, 2007 @ 21:04

רפול יקירי. לא לקחתי כדורים, אבל חבר שלי הלך לישון בצהריים והרבה רדבול, עייפות ועודף עבודה (וחוסר בקפה, ובוא נראה עוד כמה פעמים אני יכולה להגיד ו…)
והעובדה שמלא זמן לא כתבתי משהו שהרגיש לי טוב כמו הפוסט הזה. וסעמק, המשפט הלך לי לאיבוד.
ואני מוחה על מה שכתוב בוויקי. זה לא פצפצים, סעמק! זה עושה רעש של פק, לא פץ!

הבוס הציוני כתב/ה,

25 בינואר, 2007 @ 0:11

שטיפה מטהרת דה- פק- טו
יופי של פוסט

Ach Shelach ,the real one כתב/ה,

25 בינואר, 2007 @ 0:20

Put a smile on my face after a shitty day,
Toda Motek

Mystics כתב/ה,

25 בינואר, 2007 @ 10:49

:)
אין ספק עמיה, הרבה זמן לא ראיתי אותך וכבר ירדת מדעתך.
למרות… שאין ספק גם שהעבודה דפקה לי את השכל ואני מאמין לכל מילה שרשמת פה.
דבר אחד לא הסברת, איפה אפשר לקנות רק פקפקים – בלי מה שהם אורזים?!

מצפה למשלוח כ‘זה הביתה… שיהיה.

damtiela כתב/ה,

25 בינואר, 2007 @ 11:19

Mystics, הגזמת! גם לדעת איפה קונים פקפקים?

(אני בעד שתמצא לך אפסנאי מחיל האוויר. השמועה טוענת שיש להם המון פקפקים. רק שהם מתבלבלים וקוראים להם פצפצים)

חורף כתב/ה,

25 בינואר, 2007 @ 14:04

אההה..
אף אחד לא התיחס לתמונת העירום המלא שלי..
נםגעתי עד עמקי נשמתי!

damtiela כתב/ה,

25 בינואר, 2007 @ 15:59

חורף – אני עדיין בהתאוששות…

joy כתב/ה,

25 בינואר, 2007 @ 23:33

פק פק פק פק…
את יודעת שאני אוהבת אותך.
אני מחכה ליום שבו נפקפק ביחד.. (שימו לב לדו משמעות).
נשיקות וחיבוק גדול.

במיוחד בשבילך כתבתי.

damtiela כתב/ה,

26 בינואר, 2007 @ 11:51

הופה! איזו דו משמעות.
:)
ג‘ויה, יהיה טוב. בסוף. בינתיים תבואי לתל אביב. בירה על חשבונך.

גל כתב/ה,

26 בינואר, 2007 @ 15:17

מאיפה כל האינפורמציה הזאת על הפקפקים?
לי למזלי אין את הסטייה הזאת,
אבל לצערי אלף ואחת סטיות אחרות שמכפרות על זה..

ינשוף כתב/ה,

29 בינואר, 2007 @ 18:54

עם הג‘ויה היו פקפוקים בסוף אחרי שהלכתי?

damtiela כתב/ה,

30 בינואר, 2007 @ 11:23

שוף – שאל את הג‘ויה. אחרי שאתה הלכת אני הלכתי לחלוק מיטה עם אחותך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>