דו שיח עם אלוהים

למען הסר ספק – אני אלוהים… דו שיח עם לורד1
לורד:
אלוהים, יש לי משאלה!

אלוהים:
דבר.. נראה מה אני יכולה לעשות בנידון.

לורד:
ההמממ … הלוואי ואני אדע מהי משמעות החיים ..

אלוהים:
למות.

לורד:
ומדוע אתה כל כך פסיבי ?
*את

אלוהים:
שתעשו את הטעויות שלכם לבד, ולא תאשימו אותי. :)

לורד:
אממ .. אני לא מייצג את כל בני האדם .. אבל בתור אחד ..
אני יכול להגיד לך שאנחנו מאשימים אותך משום שאת גורמת לבעיות
..
והרי מטעויות רק לומדים .. והרי את כל יכולה וכל יודעת .. היית
צריכה לדעת שנאשים אותך עד שנלמד מהטעויות שלנו , ואחת
מהטעויות היא להאשים אותך .. :)

אלוהים:
אני לא גורמת את הבעיות. אתם אלה שגורמים אותם.
מהטעויות שלכם אתם לא לומדים, אתם חוזרים עליהן כל הזמן.
שוב התחילה אנטישמיות, שוב התחילה גזענות, שוב יש גזרות
כלכליות,
שוב סמים, אלכוהול, אלימות.

ניסיתי הכל, את הנביאים שאני שולחת נעלתם בבתי חולים
פסיכיאטריים,
עשיתי ניסים – גם לא עזר לכם לראות כלום (התחלתם לתרץ את
הניסים באמצעים מדעיים) –
החלטתי לתפוס מרחק.
כשתזכרו שאני קיימת, ולא רק תפנו אלי במלמולים לא מובנים שלוש
פעמים ביום – אחזור לעזור.

לורד:
אבל אלוהים , את יודעת כי אנו זקוקים לעזרתך .. אפילו עוד בימי
התנ"ך זעקנו לעזרתך , ותמיד שלחת נביא שיושיע אותנו מן האבל ,
המחסור במים ובלחם..ובשמחת חיים ..
גם הפעם אנו מצפים לישועה ממך … אני יודע כי אנו אף פעם לא
לומדים .. ותמיד הגלגל מסתובב בחזרה ף ושוב יש בעיות , אנחנו
זועקים ואת שולחת נביא שיושיע ..
אבל תביני שזה באופן כללי בלבד.. תמיד יש יוצאי דופן יודעים
שאת תמיד שם משגיחה עלינו מלמעלה .. ועוזרת לנו ככל יכולתך ..
ואת אף פעם לא שונאת אף אחד ולא אוהבת אף אחד .. אלה מדובר בו
בגמול .. מי שעה משעה טוב יקבל את גמולו המגיע לו .. ומי שעשה
רע -> כנ"ל. ..
בברכה, אחד מאלה שמאמין בך .. :)

אלוהים מתעצבנת:
אני רואה שמשה הזה הצליח עם הספר שהוא כתב… הכניס לכם המון עובדות לא נכונות.
אני לא רוצה לגמול לכם. יצרתי אתכם מתוך שעמום, אתם חוות הנמלים הפרטית שלי. מונים מיליארדי פרטים, וזה נחמד.
המטרה שלי היא שתמשיכו להתקיים. ולא לעשות לכם טוב או רע.
כשהמצב מדרדר והופך להיות בלתי נסבל – נהגתי לשלוח לכם נביא, אבל במאה השנים האחרונות – כל נביא ששלחתי מצא את דרכו לבית משוגעים.
מודה שלא בחרתי את היצורים הכי שפויים עלי אדמות (השפויים לא הסכימו לדבר איתי).
בכל מקרה – נמאס לי כבר לשלוח לכם ישועה. תתמודדו עם מה שבישלתם.
הגיע הזמן שתתבגרו ולא תרוצו אלי כל פעם שיש לכם איזו בעיה.
כשהכל מעולה – לא שומעים מכם (רק מהתמהוניים שלא מפסיקים למלמל ולפלפל את הספר של משה) אבל עכשיו – כשדפקתם הכל – לא מפסיקים לצעוק, להאשים, למלא לי את הכותל בפתקים.

לורד:
אלוהים , ניראה כי איבדת את האמון בנו .
ניראה כי באמת נמאס לך מאיתנו , אבל מה שווים החיים בלי האמונה
?
האמונה בך היא חלק מהחוט שמחזיק אותנו עומדים .. אנחנו בעצם
הבובות שלך שפועלות לפי התנועות\החוקים שלך .. מה שלא תעשי –
נקשיב לך , בלב ברירה.
וכי למה הינך , האלוהים , איבדת את התקוה לבני אדם שפוים ,,
הרי חלק מתפקידך כאלוהים שלנו הוא להיות לנו כמנהיגה.. ותמיד
היינו צייטנים למנהיג\ה , ותמיד חטאנו לו\ה שוב , וכי למה הפעם
את קמה ואומרת 'דיי , נמאס' .. הרי זאת הדרך החיים שאת יצרת
לנו .

אלוהים:
נשחקתי.
אני פורשת מהאלוהות!
תמשיכו לחיות חיים חופשיים מדאגות, אני לא אפריע לכם.
(אנרכיההההההההה)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>