כרוניקה של אהבה

היא מנסה לכתוב סיפור, אפילו יש לה כבר שם – "כרוניקה של אהבה", למרות שלא יודעת מה פירוש המילה כרוניקה – החליטה שזה יהיה השם. היא רוצה שהסיפור לא יהיה בנאלי מדי, שיחשוף לו, להוא שבוודאי יקרא, את עצמה, אבל ממרחק בטוח. על עצמה כותבת בגוף שלישי, מרוחק. מנסה להוליך שולל את עצמה, ואותו, שלא בה מדובר. בסיפור תהיה אישה צעירה, בקשר עם מישהו מבוגר. קשר מיני, לא מוגדר. האישה נקשרת ומתאהבת באותו מאהב לטיני פראי, שמצידו נקשר גם כן. מתלהב, אבל לא מודה בכך. היא רוצה לכתוב סיפור פרידה שיספר על התלהבות ההתחלה, הריגוש שבקשר האסור והסוף הבלתי נמנע, שהמתין יתר על המידה והתיר לה להפגע. את הסיפור היא תקדיש לאות הראשונה בשם שלו, יודעת שהוא יבין שאליו היא מתכוונת, ותקווה שהסיפור יצליח, ושהיא תוכל לסגור מעגל ולשקם את חייה רחוק ממנו. מהזכרונות.

הסיפור שלה לא מסכים להכתב. הדמויות מתלוננות באוזניה על הדיאלוגים שהיא מכניסה להם לפה, תיאורי הנוף משנים את עצמם לפי מזג האוויר בכל רגע נתון, והוא, אהובה, עוד מסתובב בחצר, מול הבית. הולך במעגלים, מציץ לתוך הסלון המואר, אבל לא מעז להכנס.
הם החליטו שיהיו בקשר ללא הגדרה, אמרו אחד לשני ולעצמם שוב ושוב שהם רק ידידים, אלא שהערך המוסף של אותה ידידות שינה לחלוטין את מושג הידידות כפי שמופיע במילון. בכל מפגש אקראי ברחוב, נשבה צינה בין השניים, כמו זוג אוייבים. המבט שלו, שהתמקד בה, העביר איום מרומז, שלא תשכח את מקומה ותפגין קרבה ברחוב. היא הפכה לסמרטוט. מכורה לכל מילה טובה שלו, מגרגרת בהנאה למשמע כל מחמאה. תלויה במפגשים ביניהם. זקוקה לקצת חיבה. מאוהבת עד אבדן אישיות. הוא קלט את השינוי שחל בה, ונהנה מהחיבה הגלויה כשהיו סגורים בחדר, רק שניהם. אבל כשהיו ברחוב, שוב לא מנעה בעד עצמה מלטפוח לו על הכרס בחיבה, מללטף את הצלקת שעל הלחי שלו בחיבה.

הוא איבד שליטה. "מהיום והלאה" – כך הודיע – "תראי אותי רק במיטה, לא רוצה שום קשר בחוץ". והיא הסכימה, כמו שהסכימה תמיד לכל גחמה שלו. אבל אחרי יום אחד קשה בעבודה, כשנפגשה עם המאהב, היא אמרה לו – "לא". שפשוט אין לה חשק. והוא, שטוף הורמונים, שאל בלי בושה – "אם אין לך כח לסקס – למה בכלל הגעת לפה הלילה?". היא הלכה משם, פגועה, נשבעת שלעולם לא תקשר כך לגבר. הוא, אחרי יומיים, התעשת והבין שפישל. אבל כבר היה מאוחר מדי.
חמש שנים אח"כ, עדיין פגועה, היא מנסה לכתוב סיפור, בתקווה לסגירת מעגל, להחלמה. אבל המילים לא נכתבות, והדף לא משתף פעולה. היא יושבת על המיטה הריקה בלילה קיצי, כשרק מנורה דלוקה. בוכה ושותקת. ובראש מצטיירות המילים הבאות באותיות של קידוש לבנה –
"אומרים אהבה יש בעולם – מה זאת אהבה?"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>