מה יהיה אמריקה?

אז אני בתפר הזה בין יום הזכרון ליום העצמאות, וג׳ף שיושב לידי בעבודה אומר ״פיצוץ בבוסטון״, רק שהוא אומר את זה באנגלית. וזה שלוש בצהריים. ג׳ף מבוסטון וחבר שלו מסמס לו מהמרתון, ורגע אחר כך שהיו שני פיצוצים. ומתחילה התחושה הזו של הפאניקה, כשאתה מחפש באינטרנט מידע, והוא עדיין לא שם. אז התקווה שזו תאונה ולא מעשה טרור מתחילה להתפוגג ואני תוהה לעצמי – למה לעזאזל עברתי לכאן? פעם לפחות חשבתי שהפיגועים מאחורי, עכשיו זה לא מרגיש ככה. וההזעה מתחילה, והעיסוק האובססיבי בחדשות ושלושה אנשים בינתיים מתים, אומרים שאפילו ילד בין ההרוגים. והם לא רגילים לזה פה. שוק טוטאלי כזה, הם לא יודעים מה לעשות, ממה להמנע. ואז אני חושבת לי, איזה דפוק זה שבתור ישראלית אני יודעת שצריך לחכות, לוודא שאין מטען משני, ולא לרוץ בפאניקה, למי להתקשר, מה לעשות. הפורום הישראלי באמריקה כבר התפקד וכולם שם בסדר, אבל זה כזה קקה! מיום זכרון לכמעט בלי ספק פיגוע, ללימודים ויום העצמאות שוב פעם מרחוק, בלי שירה בציבור. וכל כך קקה להיות כל כך רחוקה, ועדיין… לא מסוגלת לחזור. כוס אמא של הדיכאון הזה. וההפרעות קשב (סנאי), איפה הגראס איפה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>